וידוע כל מקום שנאמר איש אל אחיו היא שמעון ולוי ולכך העוי מיוחד לשמעון ולכך ביקש יעקב בסודם אל תבוא נפשן לכתוב שמעון בן יעקב ולכך סתם וכתב איש אל אחיו אבל מה שייכות וטעם שנתן יעקב הואיל ובאפם הרגו איש יובן אשר ממנו יש ללמוד שמעולם לא יהרהר אדם אחר מעשה גדול היינו אפילו אמר לך על ימין שמאל ובפרט לאיש שמוחזק בתורה ויראת ה' נוססה בקרבו כמו משה ראה בכל התורה מה קרה תמיד בהרהורים אחר משה וכן כל דור יפתח בדורו וכו' אין ראוי כלל להרהר אחריהם כי ה' בקרבם והכל לפי הדור אם הדור הגון למאוד מנהיגם כעומד לנס עמים כולו מחמדים ואם אין הדור הגון פני הדור כולו קמשונים כמו שנראה קב"ה למשה בסנה ומ"מ רוח ה' בקרבם וראו ענין מרגלים היה באמת לכאורה מקטני אמנה ממשה וסייעתו כי כבר היה להם הבטחה מה' לכבוש א"י ומנ"מ בחקירה כזה אם חזק הוא הרפה וכדומה לזה ה' שובר ארזים וכו':
יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, מ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.