יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, מ״ח

והנה אמר על בסודם תבא נפשי זה מעשה זמרי ואמר הטעם כי באפם הרגו איש זה שכם והיינו כמ"ש כי וודאי זמרי וסייעתו שהקריבו מדיני' דהיינו שנתגיירו וקבלה ע"ע דת ישראל כאומרו בת יתרו מי התיר לך וכן כתב היוסיפון בסיפורי התורה להדיא רק משה ובית דינו אמרו שאין זה גירות שהוא רק לשם אישו' ולא לש"ש והנה אנשי שכם עשו וקבלו ע"ע להיות כבני יעקב אבל היה ג"כ שלא לש"ש רק בשביל שנתנו עיניהם בבנות ישראל ושבטי' וזהו מאמרו הן הרגו שכם מוכח דס"ל דלא שמיה גיורת וא"כ היאך התאספו אח"כ בענין מעשה זמרי ולכן בסודם אל תבא נפשי ובגמ' סנהדרין אמרו בסודם זה מעשה מרגלים וכבר תמה מהרה"א מה ענין מרגלים לשמעון ולוי הלא שאר השבטים היו ג"כ במעל הזה וכבר אמרתי כי עיקר המרי ועון המרגלים לא היה מפני ששמעו לקול מרגלים כי הלא מתחלה שלח משה מרגלים ואלו היה דעתו אף שהם גבורים וענקים מ"מ יד ה' יהיה בהם א"כ מה טיבו של מרגלים יהיה איך שיהיה הוא אמר ויהי אלא שדעתו לשמוע אם קשה לכבוש לא יעשה ה' נס חוץ לטבע א"כ כשבאו ואמרו שהם חזקים וראינו בני ענקים והלא היה להם להתאיים ולומר אחינו המסו את לבבינו אבל עיקר המרי ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה ופירש"י ראש לעבוד ע"ז כדכתיב אנת רישא די דהבא וזהו מהמרי הגדול למרוד בה' ולשוב מצרימה לעבור על מצות ה' לא תשיבו מצרימה: