וזהו מאמרם בסודם זה מעשה זמרי אל תבא נפשי נפש"י דייקא להתדבק עמם ונתן לבסוף הטעם ארור אפם כי עז היינו האף והחמה שיהיה עליהם בעת המגפה עד למאוד תוקפא דדינא קשיא ולכך פירש"י ומדרש כשקלל' לא קלל אלא אפם והיינו משחיתי' ניתן להם רשות לנגוף אותם אבל מה יהיה תקוותם ותקנתם שיהיו נשארים דביקים בהך רוחא דשביק בגויה דאיתתא בנשיהם נשארו והן דנשאו לאנשים בכל השבטים נתדבקו הנשמות בם כי חילם גבר והוי כמו ייבום ובזה נתקנו ושבו לתקוותם וזהו אחלקם ביעקב כי ע"י נשיהם נתחלקו נשמות בכל שבטי ישראל וזהו היה תקונם בכל אופן והתחכם משה ז"ל להיות כי שבטים בצירוף אפרים ולוי הם י"ג שהם אחד כי הם אחדות מוחלט זה כלול בזה וכל שבט ושבט כלול מי"ג ובו כל י"ג סוגים וראה משה לחלק לכל שבט ושבט סוגיא ומינו וענינו כדי שיהיה האי רוחא מתדבק ביה ביותר כייבום גמור כי שבטים אחים ממש כאחוי דבני יעקב דמניה ילפינן יבום והיה ליבום גמור וזהו אחלקם ביעקב והבן:
יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.