יערות דבש חלק ב · פרק י״ב, ל״ד

אמרינן בגמ' לעולם יהא אדם זהיר בתפלה שהרי משה לא נענה אלא בתפלה שנא' ויאמר ה' עלה ראש הפסגה וכו' כי בעיניך תראה ושמה לא תבא והדבר תמוה מה ראי' יש שלא גרמו מ"ט לכך ובזכותם נעשה כך ועוד הלא כל תפלתו היה לכנוס לא"י כדאמר אעברה נא וכו' אבל הענין כי כבר אמרו המתפלל בח"ל צריך שיתפלל דרך א"י כדכתיב והיה עיני ולבי שם והיינו שיהיה כוונתו שיעבור תפלתו מח"ל לא"י ושם מעלת בית אל כי בח"ל יטרפוהו חיצוניים והנה כל מצות אינם אלא בא"י כמ"ש הרמב"ן דלכך לא קיימו אבות התורה בח"ל ויעקב נשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו כי עיקר תורה בא"י ומה נעשה בעו"ה אשר אנו על אדמה טמא' בח"ל צריכין אנו לכוון בכל עשיית מצוה כאלו עומדין בא"י ועושין שמה המצוה וכך כונתו ומחשבתו וה' ירצה כונתו. והנה א"כ אשר נבא לידי גמול בחסדי ה' המשלם גמול לפי עבודה א"כ ראוי נגדו שיהיה מחשבתו כעומד בא"י ועושה המצות שיזכה לבא באמת לא"י ולהיות עובד שם בתפלה יהיה כוונתו שיעבור דרך א"י וע"ז עינו ולבו אף הגמול שיראה בעין בא"י ואוירו הטהור מחכים כאשר היה כוונתו בתפלה: