ולכך נאמר במדרש אדם הי' ביקר המעלה בקשו מ"ה לומר לפניו קדוש הפיל הקב"ה עליו תרדמה ואין הכוונה שח"ו טעו בו רק אמרינן בגמ' צדיקים בתחיית המתים אינם חוזרין עוד לעפרם שנאמר הנשאר וכו' קדוש יאמר לו מה קדוש חי וקיים אף המה חי וקיים כללו של דבר מי שהוא חי וקיים נקרא קדוש והנה לולא דאכל אדה"ר מן עץ הדעת והיה אכל מעץ החיים היה חי לעולם וזהו היה דעת מ"ה ולכך רצו לקרותו קדוש אבל ידוע מ"ש בזוהר דלכך לא ניים דוד שיתין נשמי דאז היה טועם טעם מיתה ודוד מ"י חי וקיים וא"כ א"ש הקב"ה ביקש להראות למ"ה דאינו חי וקיים לעולם ולכך הפיל עליו תרדמה ובשינה טועם מיתה ואינו נקרא קדוש ולכך לעתיד לבא יהיה יום לא לילה דלא איברי לילה אלא לשינתא ולע"ל לא ינמו כלל ושינה אין להם ולכך יקראו קדוש ולכך צדיקים בקברן נקראו חיים נקראו קדושים אשר בארץ וזהו הכל לצדיקים גמורים אבל מי שיש בו קצת חטא טובה הוא לו ששב לעפר כי בזה יתכפר חטאו בצער דעפר וכפר אדמתו עמו:
יערות דבש חלק ב · פרק י״א, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
