יערות דבש חלק ב · פרק י׳, פ׳

אשרי איש שעכ"פ קובע עת לתורה לשמה קודם תפלה ואח"כ יתפלל לה' בכוונה מרעותא דלבא ואז בלי ספק נפתחו לו שערי תפלה ויותר יש לאדם להזהר בתפלת מנחה וביחוד בימים אלו ולא כן בעו"ה ע"י שמתענים ממהרים להתפלל מנחה אחר חצות ואין קובעים מקום לתפלתם ומתפללים במרוצה בלי כוונה כלל ובלי סדר וכדומה והלואי שלא יתענו כי יצא שכרם בהפסדם וכמה קלקולים שבאו ע"י מהירת התפלה ורבוי המני' זה נכנס וזה יוצא מי בקש זאת מידכם ומה צורך להתפלל מנחה אם מתענים לשעות מה צורך למנחה ואם להתפלל ענינו וכי צורך הוא להתפלל וכי בשביל שאין אומרים ענינו אין התענית תענית ובלא"ה דעת הרבה מחברי' אפילו יחיד בש"ת אין לומר ענינו ולומר צום תעניתנו אם אין משלים עד ערב וא"כ מה לכם בזה אין כל התענית כדאי אם עי"כ תמהרו בברכה אחת להיות נמהרים מבלי כוונה שלימה בכל לב ובכל נפש נכנע בעומד באימה וביראה לפני קב"ה וביחוד בתפלות מנחה כי אז חטא אדה"ר בט' סרח ואז נתגברה בעו"ה הקליפות בחטאו ואז נתעורר דינים ולכך אמרו לעולם יהיה אדם זריז בתפלת מנחה כי אז היה חטא אדה"ר וצריך זירוז ביותר וכבר נודע בכתבים כי אליהו היה מנובלת נשמת אדם קודם חטא ולכך לא ראה מות ויחי לנצח וא"כ אף הוא לא חטא וא"צ לתפלת מנחה וזהו שדייק הגמ' אפילו אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה שאף על עצמו א"צ מ"מ לישראל היה צריך: