יערות דבש חלק ב · פרק י׳, ע״ו

וזהו מאמר הפסוק כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו כמו שגבה שמים על ארץ הוא שדוחים מבלי להתקרב אליהם ארץ ועי"כ שומרים מצב ארץ ובא טובה וקיום לעמידת ארץ כן גבר חסדו על יראיו שעי"כ בגבורת חסדיו ביסורים הוא עי"כ חסד גדול ולכך ע"י הפכת הטבעות שמים מארץ נולד שינוי המזג כפי סדר תנועתן כי גלגל חוזר סובבים שינוי תנועות ובזה הגרם לאדם לבלתי היות גופו שלם בעבודת השם וכלו לשמים ולכך אמר שמים וארץ בקשו רחמים כי יחס ענינו להם גם יחס שינוי כפי מצב שמש וירח חום וקור לח ויבש שהם פעולות מסתעפים מהם ושפעת שמש גורם חימוד וחום ושפעת לבנה עצלנות בעבודת ה' ושכחת לזכור אחרות כטבע בעלי מרה לבנה ולכך חשב ר"א לייחס עליהם עניינו ומכ"ש דחשב ליחס עניינו לכוכבים ומזלות כדעת הרבה מחכמי תולדות שמיחסים כל פועל אדם להם וכאשר אמרו מאן דבמאדים הוא רצחן ובחמה זנאי וכדומה ומכ"ש י"ב מזלות כפי שינוי מעמדם ומשטרם ומבטם ישתנה טבע אדם כאשר האריכו בזה הכלדים וחכמי תולדות וחברו בזה ספרים רבים והוברי שמים בזה שמו מבטחם ולכך חשב ר"א לתלות בהם ענינו והם היו בעוכריו שבא לכלל המרי הזה אבל כולם הוכיחו שאין הדבר תלוי בהם כי ידוע כי אמרו חז"ל היכי דמי ב"ת באותו מעשה ובאותו אשה והיינו כי אולי לאשה זו יצרו תוקפו ביותר או המקום גורם ולכך צריך להיות תשובתו באותו מקום ואשה ומ"מ לא יחטא זהו לאות שכבש יצרו בשלימות ונרצה עונו: