יערות דבש חלק ב · פרק י׳, מ״א

וזהו כוונת הקרא תקעו בחודש שופר וקשה למה שופר וע"ז השיב כי חוק לישראל ומשפט לאלהי יעקב היינו אף עכו"ם דנים והוא לערב השטן רק השטן ישתוק עד עבור דין עכו"ם וכאשר יראה כי לא הועיל לעכו"ם כי עיקר זרעו של יצחק הוא יעקב ולכך אומרים סתם לזרעו תזכור כמ"ש הפוסקים א"כ יחזור השטן לקטרג וע"ז קאמר הגמרא דישראל נידונים תחילה וא"כ כ"ז דין ישראל עדיין חושב דגם לעכו"ם יועיל ומתרצה שיועיל להם שופר דיצחק ואח"כ כשדנים עכו"ם ורואה כי תוחלתו נכזבה מה ה"ל למעבד כבר בת דין בטל דין וא"ש ולכך תמיד היה מבטחנו בזכות יעקב שהוא חצוצרות ולא ביצחק כנודע היותו דין ואוהב עשו אבל בגלות דרשו חז"ל דישראל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי הוא לבדו המליץ בעד ישראל ותקע עצמו להתפלל בעד בניו וליש' עונם ולכך אמרו חז"ל מכי חרב בית המקדש אשתניה שמיה מחצצרתא לשופרא כי מה שהיו בוטחים בחצוצרות עכשיו קורין שופרא והבן: