ומזה יתן החי אל לבו כמה קשה למקום אבדן רשעים ואין חפץ במיתתן רק בתשובתן ובני האדם בעצמן אין חפץ בתשובה וחפץ במיתת עצמו ואין משגיח בשלימתו כלל וגם ילמוד מקב"ה שמצער באבדן גוים אף כי מחרפים אותו בכל זה רחמיו מרובים וממנו יש ללמוד ללכת בדרכיו לחמול על כל ולצער בצער שונאו ויותר שהרע לו אם יקרה לו צער יצער עצמו כמאמר דוד ואני בחלותם לבושי שק כך מדתו של המקום ורחמיו על כל מעשיו ואם ירגיל אדם עצמו בזה ילמוד ביותר שיהיה חומל דלים וישתתף בצערם כי אין די מה שנותן צדקה לעני רק לשתף בצערו ולחזק כושלים כמאמר איוב אב הייתי ליתומים ולב אלמנה ארנין וישגיח בנכשלים ואומללים לנחם ולהיות להם לאב ופטרון ובכל צרתם יהיה לו צער וישקף ה' ויכתב בספר זכרון לרחם ולחמול עליו ולכתבו בספר חיים טובים ואתם הדבקים בה' אלהים חיים כולכם היום אמן:
יערות דבש חלק ב · פרק א׳, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Józefów, 1866
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק ב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.