יערות דבש חלק ב · פרק א׳, ל״ט

ואמרינן בגמ' באבוד רשעים רנה זה אחאב בן עמרי שנא' ותעבור הרנה בקרב המחנה ופריך הגמ' ומי איכא שמחה והא כתיב בצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ולא נאמר כי טוב שאינו משמח וכו' ע"ש ויש להבין למה לא הקשה זה על הפסוק דכתיב להדיא באבוד רשעים רנה מי חדי קב"ה ולמה המתין מלהקשות עד שאמר זה אחאב בן עמרי ואח"כ הקשה ומי חדי אבל יובן כי לכאורה אין מקום לקושיא הגמ' כלל כי ודאי שקב"ה לא חדי כי הוא הטוב האמיתי ורוצה בשלימות ברואיו ולא נח לו באבדן ברואיו ולכך נאמר בדור המבול ויתעצב ה' וכו' אך כבר אמרינן בסנהדרין נהרג מתוך רשעו כיון דאיקטל הוי לי' כפרה ולכן קראן אסף חסידי ואמר נבלת חסידך דכיון דנהרגו אף דלא חזרו בתשוב' ה"ל כפרה וא"כ ודאי ישראל רשע שנהרג חדי כי בחייו אפשר דהרשיע ביותר ועכשיו דנהרג ה"ל כפרה ונוחל עה"ב וזהו שלימתו ותכליתו שזכה לחיי עולם הבא אבל במות עכו"ם שהם עדי אובד נעשו מזיקים ושוכנים במדבר אשר שם הרגיעה לילית והיו דראון לכל בשר פשיטא דלא חדי הקב"ה הטוב האמיתי שיהיה ברואיו שברא לחיי עולם לדראון היפוך מחשבת אשר זמם ואפשר היה שבים לקבל האמת בעודם חיים כי הבחירה לאדם וא"כ פשיטא דלא חדי ואין מקום לקושי' הגמ' והשתא דקאמר הגמרא באבוד רשעים זה אחאב ואחאב היה מאותן דאין להם חלק לעה"ב דלגודל רשעתו דאפי' מה שנהרג לא נתכפר לו וא"כ שוה הוא לעכו"ם בזה דגם הוא אין לו חלק לעה"ב שפיר פריך מי חדי וכו' וא"ש ובזה יובן גם כן דברי גמ' דמגילה דאמרינן והיה כאשר שש ה' אתכם כן ישיש ה' להרע לכם ומי חדי קב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב בצאתו לפני חלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו ולא כי טוב דלא חדי קב"ה וכתיב ולא קרב זא"ז כל הלילה מלמד שבקשו מ"ה לומר שירה ואמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים וכו' ויש להבין דה"ל להקשות ראשון מהך פסוק ולא קרב וכו' דנאמר בתורה מקודם לפסוק בצאתו לפני חלוץ דהוא פסוק בד"ה אבל יובן דמפרשי' הקשו מפני מה אמרו ישראל שירה בים ותירצו הואיל להצלה כי נפרקו מצריהם לא הקפיד קב"ה שיאמרו שירה על הנס ולפ"ז קשה יהושפט שאמר גם כן שירה על הצלתו מיד עמוני שהצירו לישראל ג"כ עדיין קשה הל"ל כי טוב כמו ישראל בים אבל התי' הוא דיהושפט אמר זה טרם נצחו רק בצאתו לפני חלוץ אמר תיכף זה כי בטח בנבואת הנביא שיצליחו נגד עמוני וזה היה לבבו בטוח אבל לא ידע אולי יש בתוך מחנהו איזה אנשים היראים רכי לבב מעבירות וימותו במלחמה כי הנביא לא הבטיח לו שלא יפקד מהם איש ובנפול ישראלים אין לישראל לשמח כלל ובזה לא שייך הצלה ולכך לא אמרו כי טוב לזה נכון אך מזה מוכח דאף בהריגת רשעי ישראל במלחמות ה' דה"ל כפרה מ"מ אין הקב"ה חדי כנ"ל ושפיר קשה כנ"ל בזה יובן דודאי על הך קרא כן ישיש להרע וכו' לא המ"ל מהך דלא קרב זא"ז וכו' דיש לחלק בין ישראלים דבזה איירי קרא כן ישיש דחדי קב"ה ובין גוים כמו בים דלא חדי כנ"ל ולכך פריך מיהושפט דלא אמר כי טוב דחשש אולי יפלו רשעי ישראל הרך לבב הירא מעבירות כנ"ל ש"מ דאף בהו לא חדי רק י"ל אולי לכך לא אמר כי טוב הואיל ויהרגו גוים עמונים הצרים אותם ולזה קאמר הגמ' מקרא ולא קרב וכו' שלא הניחו הקב"ה לומר שירה וקשה איך שוררו ישראל וצ"ל כנ"ל הואיל שהיה להם הצלה וקשה א"כ יהושפט נמי וצ"ל דלא אמר כי טוב בשביל רשעי ישראל ושפיר קשה כנ"ל וא"ש. ובזה יובן מאמר מ"ה מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים מונחים לפני והיינו כי כבר אמרנו לחיי נצחי כל ישראל נחקקים וחיי גשמי כל מה דעביד רחמנא לטובה כי ע"י כן זוכה לשלימות וא"כ למה אין אומרים שירה והשיב הקב"ה ספרי חיים הם ישראל ספרי מתים הם גוים ואיך ישוררו דבזה לית ליה הצלה ואף בהם אין חדים כלל וא"ש: