יערות דבש חלק ב · פרק א׳, ב׳

המלך דוד פתח שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ וכו' ודרש במדרש הרים הם גדולים נשיאי ישראל שאין לך חטא הדור שאינו מהם כדכתיב אשר נשיא יחטא וכו' וכן אמרו שמעו הרים את ריב ה' ולהבין זה נראה להבין ג"כ דברי ירושלמי בפ"ב דשבת דדרשינן מנין שאין השטן מקטרג אלא בעת הסכנה דכתיב בהשפטו יצא רשע יצא צדיק אין כתיב כאן אלא יצא רשע מכאן שאין שטן מקטרג וכו' והדבר תמוה אין לו מובן כלל דוד שקילל שונאיו יאמר בהשפטו יצא צדיק וכבר חתר היפ"ע לפרשו בדוחק אבל הדבר יובן במ"ש בגמרא דר"ה דף י"ו אמר בכל רגע שנאמר לרגעים תפקדנו ור"י דאדם נדון בכל יום וקאמר ר"ח הטעם דכתיב לעשות משפט עמו ומשפט עבדו דבר יום ביומו ואר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחלה מקמי דליפוש חרון אף ויש להבין מה שייכות יש להך מקדם דדריש מהא דאדם נדון בכל יום עד דאמר ואר"ח מלך וצבור וכו' בדרך פשוט י"ל כך דמהך קרא דבר יום ביומו אינו ממועט דאינו נדון בכל רגע פשיטא דיצדק מאמר הפסוק לעשות משפט עמו דבר יום ביומו ויש בכלל מאתים מנה ולכך הוסיף לומר ואר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחלה דלא ליפוש ריתחא וא"כ הדבר שנדון בכל רגע א"כ איך שייך תחלה אם הוא ברגע א' תחלה ברגע שניה בא אחרי הצבור ועדיין לא כלתה הרתחא דרגע באפו וע"כ דנדון בכל יום דוקא ושפיר קאמר ר"ח וא"ש זהו בדרך פשוט ונאמר בזה אי"ה ענין אחר: