יערות דבש חלק ב · פרק א׳, י״ד

אבל יובן כי שני בחינות יש באסורי אכילות אחד האוכלו מטמא עצמו ונפרש מקדושה וטמא טמא יקרא לכלב תשליכון אותו ובחינה ב' שכדי שכר פרישה לכפר על הרבה עבירות כי רואה הקב"ה שמתרחק א"ע ממותרת וחימוד ורצון ה' יעשה וביחוד שמכפר על אבי אבות החטא אכילת עץ הדעת שלא עמד בדבר התאוה לעינים קט זמן והוא מעצים עצמו מטוב המדומה אבל זהו במה שאין טעם טבעי למניע' אכילתו אבל מה שיש בו טעם טבעי למניעת אכילתו ד"מ כי הוא מוליד חולש' ומזג רע וכדומה אין כ"כ שכר במניעת אכילתו וכל דבר שמזיק לאדם רוב בני אדם ונכרים שרים רבים נמנעים מלאכול אם יאמת אצלם ע"פ רופאים שהוא בלתי נאות לבריאות וכדומה וא"כ די שמשיג בחינה ראשונה שגופו נשאר טהור מבלי להטמא: