יערות דבש חלק ב · פרק א׳, י״ב

ודעו כי יש שני מיני משחיתים אריה וכלב כמ"ש הושיעני מפי ארי' וכן מיד כלב יחידתי והשותה יין של עכו"ם נדון מפי ארי' כי הוא עז שבחיות ויין עז בצמחי' ולכך אמרו במדרש בנח ששתה יין שהכישו ארי' והשותה י"נ נדון בגיהנם של שלג כי יין מוליד חומו וכאשר אמרתי סופו לבעול בעילה אסורה ויוסף אלו שתה יין במצרים לא היה ניצול מפוטיפרע אבל אמרו נזיר אחיו שנדר נדר שלא לשתות יין זולת אחיו שאינו מטמאים במגע לכך ניצול מעון זו ולכך נאמר זכו נזיריה משלג כי ע"י נזירות מיין נצולים מגיהנם של שלג ולכך נאמר בבניהו שהיה צדיק הוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג כי שניהם משחיתים כאחד כמ"ש ולכך דניאל שגזר איסור שתי' כנ"ל נמלט מגוב אריות וביהודה נאמר גור ארי' הודה כי הוא אריה בקדושה נאמר עליו כבס ביין לבושו בדם ענבים סותו וא"כ אריה שאג מי לא יירא לעבור ויאכלנו אריה אבל מי שעובר על בעילת בת נכר נענש במשחית דומה לכלב כאמרם כלבא לאו בת משתא חמרא אבל אמרם מה שגל כלבתא כי הוא ממונה על תאות המשגל ואמרו דבוקה בה ככלב בעו"ה ולכך קראו לכלב שגל היותו ממונה על המשגל ובמצרים שהיו ישראל פרושים מן בנות מצרים ולכך כשיצאו לא יחרץ כלב לשונו אבל בבית שני בעו"ה שנתערבו בבנות ארץ הי' על מזבח ככלב ולכן מאוד צריך שמירה בזה ודי כי זהו ראשון שישמור אדם עצמו מבלי לטמא במאכלות אסורות כי זהו מטמא כל גוף וקשה אח"כ לפרוש: