יערות דבש חלק א · פרק ח׳, ט״ז

וכן יש לכל אדם להיות מבלי להיות מתנשא במעלתו רק להיות אהוב לכל ויותר שיהיה מעלה לאיש יותר יש לו להיות שפל ברך ונרצה לכל ובפרטות עם אנשים נאנחים כושלי כח להשתתף עמם בצערם ולחמול עמם זהו תכלית הנרצה מאדם ובזו ימצא חן למטה ולמעלה בעיני מלאכי השרת כמ"ש על אסתר שנשאה חן בעיני מלאכים והכל בשביל שהיתה לכל אחד ריע ואח זהו הגורם חן וחסד ויפיק רצון מן ה' ולכך בפורים כל אפין שוין וזהו הכל מטוב אסתר וממנה יש ללמוד מידת הטובה והמועלת לאדם ובאמת יש להבין למה אין אסתר מגדת עמה ומולדתה ומהו הטעם שמרדכי צוה כן אבל יובן כי יש קושיה גדולה במה שאמרו במדרש (אס"ר פ"א י) כטוב לב המלך ביין אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה בית המקדש חרב והם עושים שמחה ומשתה ע"ש והקושיה ג"כ על כל ישראל שעשו כאשר הרגו להצרים ימי ששון ושמחה ומשתה ויום טוב הא עדיין היה בית המקדש חרב ולשמחה מה זו עושה ואם כי נמלטו ממות היה להם לקבוע יום הודיה ושבח לה' בקריאת המגילה אבל ששון ושמחה מה עבידתא איך נשמח ופארנו חבוש מעלינו וניטל כבוד מבית חיינו וטוב מות מחיים בזכרנו בי באו גוים מקדש ה' ונתנוהו כמדבר ואלפים רבבות כהנים שנפלו לתוך אש בשריפות בית אלהינו באמרם אם אין מקדש לה' למה לנו חיים וא"כ לשמחה מה זו עושה בזמן ההוא ומכל שכן בזמן הזה בעו"ה אשר הגענו ממש לדיוטה תחתונה שבתחתונים והרי אנו כעצמות יבשים ואין בם רוח ואיך נשמח ונשיר שיר ה' על אדמת נכר אויבינו שלו עתקו וגם גברו חיל אבל דע כי אמרו (פסחים פז ע"ב) לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כי בכל מקום שהם מתלקטים להם גרים וכאשר יהיו נלקטים הגרים הראוים לבית יעקב והנלוים עמם אז תהיה הגאולה כי זוהי תכלית הגלות ללקט הנפזרים והנדחים בארבע כנפות ארץ הם נשמות גרים שהם בין האומות ועל ידי גלות ישראל מתדבקים עמם ונלוים להם אמנם מאמר אחר סותר לזה המאמר הסובר (יבמות מז ע"ב) קשים גרים לישראל כספחת אך המפורשים עמדו בזה דא"כ נשמות כשרים שיש בגרים כאשר אנו רואים שהם נשמות קדושות מניחים כל שלות עולם הזה ומתדבקים בישראל עם בזוי ושסוי בעו"ה והכל לחיי עולם הבא מה תהא עליהם ומתרצים דהיה הקב"ה מלקט הנשמות ומזמנם להיות נולדים ע"י ישראל ולא היה צריך להיות נולדים על ידי עכו"ם שהם קשים כספחת כי עדיין זוהמת נחש כרוך בם מחדר הורתם ושורש לידתם ובזה נראה היה טעות שאול כי אמרו בגמרא (סוטה מ"ו ע"ב) למה עגלה ערופה בנחל יבוא דבר שלא עשה פירות ויכפר על זה שנהרג שהיה עושה פירות ופריך הגמרא מאי פירות אילימא בנים זקן סריס מאי איכא למימר ומשני מצות והנה שאול חשב כסלקא דעתך דגמרא דלכך בנחל כי נהרג אדם שהיה עלול להעמיד תולדות וזרע קדושים וכן אמרו (ב"ר כב כא) בהבל קול דמי אחיך צועקים דמיו ודם זרעיותיו ולא חש לקושית הגמרא זקן וחולה מאי איכא למימר כי דברה התורה במצות על הרוב כמ"ש הרמב"ם בטעמי מצות ע"ש ולכך שפט כי ידוע (גיטין נז ע"ב) כי מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק והכל מאגג ולכך ראה שאול מבלי להמית לאגג כי אמר הביאו עגלה ערופה בשביל שמת אחד שהיה מוליד תולדות ואיך אהרוג לנפשות רבות כי גדולים וחכמים יצאו מאגג ואיך אמית אותו טרם שיוליד כדי ליתן מקום לצדיקים לצאת וזהו היה טעות לשם שמים אמנם באמת אילו היה נמחה זכר אגג היו חכמי בני ברק נולדים על ידי ישראל ולא היה בשביל כך מיעוט צדיקים בעולם ח"ו כנ"ל: