יערות דבש חלק א · פרק ח׳, י״ד

ולכן ראו כמה טובה למקום עלינו והכל בתשובה ועבודת ה' ולכן בהעדר חכמים בעו"ה אין לתלותו בקרי ולומר שהיה סיבה זמנים רעים וחרדות וצרות תכופות שהם היו בעוכרם כמאמר הרופאים בעלי טבע כי אנו למעלה מהטבע והכל מאתנו ונחנו אבדנו בעו"ה התלמיד חכם הזה וראוי לבכות ובפרט שזה הלך בלי בנים וזרע קיימא ויותר מוטל עלינו לבכות כי הלך בלי פרי קיים ואמרו בגמרא (יומא כב ע"ב) וירב בנחל על עסקי נחל על נפש אחת אמרה תורה להביא עגלה ערופה נפשות הרבה על אחת כמה וכמה ויצאה הב"ק ואמרה אל תצדק הרבה וכשהרג נוב עיר הכהנים יצאה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה וקשה להבנה מה ענין הריגת עמלקים עם זדים ורשעים אשר אררם ה' להביא בהריגתם עגלה ערופה ומה לענין זה שייכות עם הריגת נוב עיר הכהנים אבל יובן גם כן במה שאמרו (מגילה ז ע"ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן דהדבר בעצמו אין לו שחר וכבר אמרנו עליו דברים רבים ובאמת יש לעשות לו צורה ופנים מכוון ממש עם מה שכתב האר"י זצ"ל והוא כשנבין דברי המדרש (ב"ר יט ב) ד' פתחו באף ונלקו באף וחד מנהון המן פתח באף אף לא הביאה אסתר וכו' ונלקה באף ויש להבין ענינו אבל ידוע מה שאמרו (סנהדרין קיא) ארך אפים ארך אף מבעי ליה אלא לצדיקים ולרשעים הרי דארך אף הוא לצדיקים וכן ארך אף לרשעים ולכך כתיב אפים כי אפילו לרשעים גם כן מאריך אף וזהו שאמר בזוהר חוטמא דנשיב חיים לכל חי כביכול במשל כמו חוטם דיש לו ב' נקבים ומשניהם יצא הרוח והוא הנותן מקום לבשר ודם להאריך תנועתו ע"י נשיפת החוטם כן כביכול במשל ב' נקבים מאחד מאריך אף לצדיקים ומאחד לרשעים ולכך חוטמא נשיב חיים לכל חי אפילו לעכו"ם כי מאריך אף אפילו לרשעים שהם עכו"ם כאשר אמרתי בדרוש הקדום כאשר האריך בזה האר"י ז"ל זהו כונת הפסוק (דברים לג ג) אף חובב עמים הרצון אף שהוא מאריך אף לרשעים וחובב עמים שהן גוים כי לולי כן לא היה להם קיום אבל חשיבות שלהם הוא אף הנ"ל דנשיב חיים לכל חי ומאריך אף לרשעים ובימי המן נתחייבו ישראל כליה רק במדה זו אף חובב עמים דהוא מאריך אף לרשעים כנ"ל בזו נכמרו רחמי ה' על ישראל וזהו המן פתח באף כי חשב לעורר חימה ואף על ישראל בסיבת עונותם אבל נלקה באף כי אדרבא ע"י אף חובב עמים נעשה הצלה לישראל בכלל ולכך בפורים יש ליתן צדקה אפילו לגוים כמבואר בש"ע (סימן תרצ"ד ס"ג) להורות כי הנס היה על ידי אף חובב עמים וגם הגוים בכלל הצלה וחנינה כמידת הקב"ה לרחם אפילו על רשעים שהם עכו"ם כהנ"ל ארך אף אפילו לרשעים ואף אנו בכלל לחמול על דלי עכו"ם כמידת ה' ולהורות כי זהו בכלל הנס ומזו יובן כפשוטו דברי חז"ל (מגילה ז ע"ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' המשל בזה כי השמחה והשכרות היא כי הנס היה על ידי אף חובב עמים וא"כ אין הבדל בין צדיק לרשע כי נשיב חיים לכל חי ואף חובב עמים דייקא ומקרה אחד הוא בחמלת ה' להדומה להמן או למרדכי והבן וזה ברור ואמת וממנו נלמוד כמה יש לנו לילך בדרכי ה' ולהדמות להנהגתו עם ברואיו בכל אופן והוא לחמול על אנשים אפילו הרעו לו ועברו רצונו ולא לנקום ולנטור לדורי דורות אפילו על ספק אבל אם יטיב לו אדם מהר ישכחהו ואין זכר לו לא כן מדת ה' מגדיל הטובה ומקטין הרעה: