יערות דבש חלק א · פרק ז׳, ו׳

ואמרינן במדרש (ילק"ש רמז תקב"ג) והם כאדם עברו ברית מה אדם שחטא נידון בשלוחין וגירושין אף ישראל שחטא נידון בשלוחין וגירושין ויש להבין מה הבדל יש בין שלוחין לגירושין וגם מה זה כאדם עברו ברית ומה הענין שדימה ישראל לאדם אבל כבר נודע כי אדם הראשון היה כלול כל נשמות ובחטאו גרם לכל הנשמות וזהו ענין מה שנאמר בקרא (בראשית ג כג) וישלחהו ה' וכו' מגן עדן לעבוד האדמה אשר לקח משם ויגרש את האדם וכו' דתמהו המפרשים כפל הענין וישלחהו ויגרש אבל הענין כי הנשמות אשר היו באדם היו עלולים קודם החטא לבא לגן עדן לעולם כמו אדם הראשון ומחמת חטא נשתלחו מגן עדן לשארי ארצות עולם וזהו מאמר הפסוק (שם) וישלחהו ה' ולא נאמר האדם כי הוא על שאר נשמות שהן נשלחים חוץ לגן עדן לעבוד האדמה והאדם שכבר היה בגן עדן עליו נאמר (שם) ויגרש את האדם שגרשהו מגן עדן לחוץ והנה אף אנו כמו אדם בזה שבחטאו לבד גרם לכל ברואים באמת וזהו כאדם עברו ברית כי אנו בזה כמו אדם הראשון ולכך היו ישראל שחטאו בארץ ישראל בבית שני בשנאת חנם אבל ישראלים שהיו שוכנים בשאר ארצות בכל מצרים ובכל מדינות כמבואר ליוסף בן גוריין לרומים כי ממש כפלי כפלים ויותר היו יהודים השוכנים חוץ לארץ ישראל ממה שהיה בארץ ישראל בזמן החורבן וכולם הרחיקו נדוד מארץ ישראל כי לא יוכלו לסבול הלשון הרע ושנאת חנם וכדומה מהעול הנעשה בארץ ישראל ועזבו ארץ חיים אם כן לכאורה יש לתמוה למה ריחק מהם הישועה הלא הם לא היו בעון הנ"ל הגורם גלות ארץ אבל החטא של ישראל שהיו בארץ ישראל גורם קללה לכל ישראל בכל קצוות אדמה כהנ"ל ולכך היהודים היושבים בחוץ לארץ ולא זכו לעלות לארץ ישראל להסתופף בנחלת ה' הם נדונין בשלוחים כמו נשמות הנ"ל אבל בני ארץ ישראל שכבר שבו לארץ ישראל נדונו בגירושין ויצאו בעונות הרבים משם: