יערות דבש חלק א · פרק ז׳, ג׳

וזהו בעונותינו הרבים מהקינה ואנינות שיש לנו כעת על קול שועת עמנו ממרחק היא קהילת קדש פראג ובאו עליהם גוים מרחוק לא ידעו לשונם וגוי אכזרי למה הה' אין בציון אלו שערים המצויינים בהלכה ומלכה אין בה הלא עובדים את ה' בכל לבב ונפש בלי הרף ובאמת כמעט אי אפשר לדבר ולהרים קול לרוב צערי ותוגי על חמדת ישראל כלילת יופי שהיתה לשמה ומקום אשר יתנו תוקף של הלכה מקום נחלי יאורי תורה והמדע מקום שלומדים תורה לשם שמים ועל עם ה' שנפלו בחרב לבי לבי על חלליהם ומי יתנני מלון אורחים ואבר כיונה לישק עפרות קודש מקום אשר נשפכו דם הטהורים האלה ולחבוק אבני קודש אשר ספוני טמוני חכמים ונבונים אשר הערו נפשם למות וחפים מפשע ומנוקים מכל אשמה זכו חולקכון קמיה מלכא קדישא ואיך אפשר לדבר הלא נמס לב ורפו כל ידים וגלל כן אחרתי ולא דרשתי בהספד ואבל וקינה ותוגה עד כה כי סגר עלי המדבר וכמאמר מדרש רבה רבי דרש באיכה מ"ח אנפין ורבי יוחנן בן זכאי כ"ד אנפין וכי רבי גדול מרבי יוחנן בן זכאי אלא בגין דהוא הוי קרוב לחורבן בית המקדש לא הוי יכיל למדרש יתיר מגו בכי' אף אני היודע בטוב מעלתם מקדם וכעת ברוב ירידתם וכשלונם בעונותינו הרבים ולכן עד כדין לא היה לי אפשר לרוב דמעתי על לחיי לומר דברים ברבים והיום הזה אשר בלאו הכי תענית צדיקים למחרתו יום שנקבצו ישראל לפלגש בגבעה אמרתי לא אתעצל בהספד ולעשות אבל יחיד על דברי הצרות ותוגות ושמועות רעות ובאמת גם לי קרה הפסד גדול ואין אני מצטער כלל כי צדיק ה' בכל דרכיו אבל צרות אחינו בני ישראל צר לי מאוד עד לנפש: