יערות דבש חלק א · פרק ו׳, ד׳

קומו נא ונתחכמה הבו נא עצה כדת מה לעשות ולמצוא צרי ומזור לחולי הרעה הזאת למען ירצה ה' לזכות אותנו בתשובה ולא נהיה בגדר מחטיא חבירו וזאת עצה היעוצה עצה נמרצה כי אמרו (יומא פז) כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו שלא יהיו תלמידיו בגן עדן והוא בגיהנום ולכן נתחכם למאוד לזכות חברנו ולהוכיחו ולהצילו מתוהו דרך לא טובה וא"כ הרי אנו בגדר אין חטא בא לידינו והרי כאן שתי סברות זה מול זה מחטיא את חבירו ומזכה את חבירו ומדה טובה מרובה ממדת פורענות וא"כ ירצה ה' לזכות אותנו ולכן חובה על כולם לראות בכל התאמצות לזכות חבירו וזה הטעם שאני תמיד מוכיח לרבים שובו אל ה' ואני יודע כי צוחקים עלי רבים ואני רואה נגעי ומכאובי כי במה אזכה לתשובה אשר רבים חללים הפלתי במכשולי כנ"ל ואיך אשוב לפני ה' אם לא במזכה לרבים בתוכחה ובתשובה וממני ילמדו כל איש ישראל כאשר דרשתי פעמים רבות כי דברי אדם שאינו רב ופרנס הדור בהוכיחו לחבירו ועמיתו יותר מועילים ונשמעים מדברי איש כערכי ואם ירכבו שנים בדרך ויאמר אחד לחבירו אחי עד מתי נבלה זמן בדרך ונעסוק בחיי עולם עובר ונעזוב חיי עולם נצחי קומה ונספק עצמנו במועט ולכו נשובה לקהלתינו לעסוק בתורה ובמעשים טובים בקהלתינו ודאי שיותר יהיו דברים כאלה נכנסים באזניו מאלף תוכחות שלי וכן כל אדם שמוכיח לבני ביתו ואשתו ובניו יותר פועל מכל המוכיחים וכן כולם עיקר תוכחה הנשמעת נמסרת לאנשים המורגלים עם רעיהם ועוסקים תמיד עמהם להם הכח להחזיר רע לטוב כאשר כח במים לעשות רושם באבן כאשר יטיף עליו תמיד טיף טיף כן כח באיש להוציא יקר מזולל כאשר ישקוד תמיד בתוכחתו ודברו אליו יום יום וזה לא שייך רק בחברים השכיחים תמיד זה עם זה ובעל בית עם בני ביתו והוא הוא הדבר אשר אמרתי כבר כי ירבעם בן נבט החטיא רבים למאוד בעונו הגדול ואיך אפשר לזכות לרבים בתשובתו אמנם בזה יזכה רבים כי ברואם כי הועילה התשובה אפי' לירבעם בן נבט שהכעיס פני קונו למאוד ומ"מ ריחם ה' וקיבל תשובתו ממנו ילמדו כל רשעים לשוב בתשובה ותהיה ע"י תשובתו זכות לרבים החוטאים לבל יהיו מתייאשים מתשובה אף שעברו עבירות רבות קלות וחמורות יראו שמועילה תשובה וירבעם בן נבט יוכיח וא"כ ע"י תשובתו יהיה תיקון וזכות לרבים ליתן פתח תקוה לשבים והרי זה מזכה מול שמקודם היה מחטיא רבים אך כבר אמרו (ע"ז ד ע"ב) כי דוד הורה לבעל תשובה ואם כן אין כאן ע"י תשובת ירבעם יותר זכות לחוטאים כי כבר נלמד מדוד ע"ה וזה אם חטא דוד שקול כמו ירבעם אבל אם חטא ירבעם יותר חמור אם כן עדיין חטא ירבעם להורות בתשובה צריך וצריך כי יאמרו על חטא קטן מועילה תשובה ולא על עון חמור כזה והנה כבר נודע (ברכות לז ע"ב סנהדרין צט) כי כל מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי עונות נעשו לו כזכויות וא"כ רבו כחול צדקותיו וגם אמרו כי היותו מוטבע בכור הברזל ובסטרא מסאבא ומ"מ מכיר קונו ושב לו זה יותר נחמד בעיני ה' מצדיק שהוא בהיכלא דמלכא ונוח לו לעבוד מלכא קדישא משא"כ בעל תשובה האומר מבטן שאול שועתי וא"כ כל שחטאו גדול ושב בתשובה יותר חשוב כי יותר העון נעשה לזכות כי היה יותר בעמק התהום ולפ"ז אם דוד וירבעם שניהם הם בעלי תשובה גמורים מי שעונו ביותר אף הוא חשוב ביותר בעשותו תשובה לה' וזה כוונת ירבעם דהוא נסתפק אם יוכל לשוב לה' כי המחטיא רבים אין מספיקים וכו' ואי דלעומת זה יזכה רבים במורה חטאים דרך לתשובה דבר זה כבר נודע מתשובת דוד ולכך שאל מי בראש דבשלמא אי ירבעם בראש שמע מינה דהוא יותר בעל תשובה מדוד שמע מינה דחטאו גדול יותר אף הוא בתשובתו מעלתו יותר גדולה הואיל שהוא בראש וא"כ שפיר מזכה רבים להורות בתשובה אפילו על חטא גדול למאוד ואם כן יהיה בגדר מזכה רבים ויש רפואה למכתו אבל אם דוד ילך בראש שמע מינה דעון שלו יותר גדול ואף בשובו הוא במעלה עליונה וא"כ אין כאן אצלו זכות רבים להורות תשובה כי כבר נשמע מדוד וא"כ הוא שהחטיא רבים אין מספיקין לו לתשובה שלא יהיה הוא בגן עדן וחבירו בגיהנום ואמר אם כן לא בעינא כי אי אפשר לשוב וא"ש ולכן אנשי לבב שמעו ותחי נפשכם בעוד רוח חיוני באפינו עוד זמן לשוב לה' בכל לבב ובפרט בימים אלו ימי תשובה והעיקר בתשובה להסיר מדות המגונות המעכבות תשובה ואמרו (יומא פה ע"ב) עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפור מכפר ואין הכונה רק על גזל מחבירו וריבית ואונאת ממון והשגת גבול ומסירות על חבירו אף גם שנאת חבירו אונאת דברים דברי קלון על חבירו לשון הרע מכנה שם לחבירו מוציא לעז ודבה על חבירו מתכבד בקלון חבירו מלבין פני חבירו מתלוצץ בחבירו החטיאו לחבירו שהוא יותר מאילו הרגו וכהנה דברים הכל בכלל דברים שבין איש לחבירו שאין יום הכפור מכפר ולכן אוי לנו מיום הדין ויום תוכחה כי דברים אלו מצויים בינינו לרוב ממש מבלי שים אל לב לשוב לה' עליהם כאילו אין פשע כלל וביום הכפור אם יעשה אחד דבר מה שיש להתלוצץ עליו הלא כל היום הוא מנגינתם ובוטה כמדקרות חרב לדבר דבר הנוגע לחבירו בגילה קלונו וחרב פיפיות בלשונם אוי לנו מה נענה ליום פקודה ימים אלו הם ימים לשוב לה' אבל הם ימי דין: