יערות דבש חלק א · פרק ו׳, ג׳

וזה כי תצא למלחמה על אויביך היינו אויב פנימי ומוחלט אויב נפשות הוא השטן ויצה"ר וזהו במלחמת רשות הכתוב מדבר כי כבר אמרנו כי הרשות נתונה להלחם עמך אבל אין להכניע ליצה"ר בכל כי צריך ליתן לו קיום במקצת כמבואר בגמ' דיומא (דף סט ע"ב) דיצה"ר דעבירה צריכים לברייתא והוא נצרך לקיום המין בזה העולם וכאשר נכתוב לקמן ולכך מפרש המדרש שאין הכונה על אויביך להכניעו ולעקרו ולשרשו רק כנגד אויביך הרצון כל המלחמה תהיה להגן ולשמור שלא ירע לך בתתו להלחם עמך ולא יסיתך להפיל אותך ח"ו לבאר שחת וכל המלחמה תהיה רק להגן ונתנו ה' בידך ופירש"י ומדרש אם תעשה כפי האמור בענין הרצון שתשמור כפי חוק התורה לא יוכל לך יצה"ר ודאי תוכל לו ותכבוש אותו אבל בזה שתכבוש יצה"ר אין די רק צריך אתה לחוש לתקן זולתך ולהציל אותו משחת התועים דרך ולכך אמר וראית בשביה אשת יפת תואר והיינו אדם בעל צורה בצלם אלהים ברא את האדם הוא בשביה אצל יצה"ר וכת דיליה עד שנשתנה גבורתו והיה לאשה ותש כחו כנקבה ויצה"ר מושל בו וראית להצילו קח לך ליצ"ט לאשה למשול בו ויהיה אצלך אבל השמר כי אולי יחזור לסורו ויפתה אותך ג"כ כמאמר (דה"ב כ לז) בהתחברך לרשע וכו' ולכך צריך לעשות כמשפט הבעל תשובה לבל יחזור לסורו והוא ראשון למעט בכל מותרות וזהו וגלחה ראשה להסיר שערות המורים על המותרות כנ"ל ושנית להתרחק מגזל וזהו ועשתה צפרניה ודרשינן ביבמות (דף מח) תקצץ וגם ובכתה את אביה ואת אמה דהיינו לבכות דמרד ועבר על מצות דאורייתא שהם מפי עליון אבינו שבשמים אב אחד לכולנו ולבכות דמרד במצות דרבנן מפי סופרים כנסת ישראל אמנו המגדלת אותנו במדות ונימוסים ישרים וטובים ומחנכת אותנו בכשרון הפעולה הנאותה כנודע בשיר השירים שכנסת ישראל יש לה תואר אם וזה יהיה ירח ימים היינו אלול ותשרי ואז יהיה בביתך להתדבק בו ושניהם כאחד טובים ולכן העיקר לראות לא לתקן עצמו לבד כי אם לזולתו ג"כ כמ"ש וזה המביא לאדם לכמה דברים טובים אהבת חבירו ומניעת קנאה וקלון וכדומה וכבר אמרו (יומא פז) כל המחטיא את חבירו אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהיה חבירו בגיהנום והוא בגן עדן והמון בריות חושבים כי זה שייך דוקא בירבעם בן נבט וחביריו שהתעו בעגלים שהעמידו להתעות לישראל אחר הבעלים אבל בעצם מי זה המחטיא לחבירו אבל באמת כל אחד בעו"ה בגדר זה כי אני אוי לי על מכאובי מחטיא רבים ברואים בי דבר אחד שאין נכון אומרים אם אדם כזה אשר מפורסם אני בעיניהם לאדם נכבד עושה כזה מה נעשה אנחנו ולומדים תיכף להקל באלף קולות ומוסיפים בתוספת מרובה על עיקר ואילו רואים מאתי אלף פרישות ודברים טובים לא ילמדו כי יאמרו מי יעשה כמתכונתו הוא רב ופרוש וכדומה ובעו"ה אני עלול להחטיא חבירי פחות ערכי ולא לתקן ולכך אחז"ל (אבות ב ג) הוו זהירין ברשות כי בעו"ה עצומים הרוגיה אך באמת זה כל אדם המחטיא אם רואה שזה הסוחר מאנה חבירו ומסיג גבול ומצליח אף הוא יאמר מה לי לשטות מבלי להסיג גבול ולהונות עמיתי בזמן הזה צריך לעשות כן ומי שאינו כזה אין לו קיום במשא ומתן בזמן הזה ואף הוא מוסיף לעשות כן ונמצא הראשון מחטיאו וכן בריבית וגזל אם סוחר לוקח ריבית וחשבונות בגזל כדרך הסוחרים העוסקים במשא ומתן א"כ סוחר חדש ומכ"ש סוחר שלומד מעשיו שליח לדבר עבירה כאשר יהיה לאיש מריבה לעשות כפי סדר לימודו מרבו לסטים מזויין ומומחה בחשבונות של טעות ונמצא הראשון מחטיא חבירו כללו של דבר אין אדם נמלט כי פחות שבפחותים כאשר יחטא ילמדו ממנו משרתיו אשתו ובני ביתו כי כל איש שורר בביתו והרי זה מחטיא אחרים כי מ"ש כולם בני ישראל המה ונכרת הברית וא"כ קשה מאוד בעו"ה התשובה כי כל החוטא מחטיא חבירו: