יערות דבש חלק א · פרק ו׳, י״ב

אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה בלעם לא יכול לעמוד מפני תוכחתה של אתונו שבטים לא יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו אנו על אחת כמה וכמה עכ"ל ויש להבין כפל ענין מיום דין ומיום תוכחה ומה ראיה זו מאתונו של בלעם ושבטים נגד יוסף ומה ענין זה לזה אבל יובן כי כבר עמד הרמב"ן בחקירה מה טיבן של שלשה ימי זמן הדין כי בכל ראש השנה ויום כפור אדם נידון וכן במות אדם הוא מוכרח ליתן דין וחשבון והוא יום דין גדול לפני ה' ולעתיד לבא בתחיית המתים יהיה יום דין גדול לשפוט כל יצורים וחקר הרמב"ן במה ענין וטיב שלשה זמני דינים הללו אם נידון בפעם אחת למה לי יותר אבל הענין כך דרך משל מי ששלח אחד מעבדיו לבוש בלבוש מלכות למרחקים לעסוק בעבודת המלך והעבד ההוא בבואו למרחוק וישכח ענינו ויתחבר אל הפחותים להתגאל באכילה ושתיה וישכר והוא מתגולל בלבושי מלכות בטיט חוצות ורבב על בגדיו לא חש לעבודת המלך ופניו כתואר המלך שחורנית שזפתו השמש שהולך כל יום ויום לטיול ומתעסק בכתמים וכהנה מדברים מתועבים מפסידים קלסתר פניו והוד יופי בגדיו בגדי מלכות ויגידו למלך הנה זה האיש אשר בחרת בו ושלחת אותו למרחקים הלא כל מעשיו מקולקלים כזאת וכזאת עושה ויאמר המלך לא יתכן תיכף לענשו רק צוה להכותו מכה קטנה למען יתן אל לבבו לחדול מדרך מתועבת זו וכן נעשה ותיכף צעק חדלו נא מלהכני כי מתחרט אני אשר עשיתי וישמעו וירפו לו אבל במעט ימים נשכח ממנו את אשר נדר לשמוע בקול עבדי המלך הכשרים ויכבד לבו להתחבר שנית אל הפוחזים ויוסיף להרע ולטנף גופו ומלבושיו ואמרו שנית למלך כך מעשה עבדך ויצו המלך לאסרו לבל יראה אור וידיו ורגליו בנחושתים למען ייסר ויעשו כן ויצעק אנא הוציאני מן המאסר הזה למען אוכל לעבדך באמת אעזוב דרכי הרעים ויעתרו לקולו וכצאתו ועבר זמנים נשתכח מאתו הכל וישוב למעשיו המקולקים ומכוערים וכשמוע המלך כן ויאמר אין עוד תקוה כי אם לקרואו לשוב לחצר המלכות ובהגיע למקום אשר המלך ועבדיו חונים ויצו המלך מבלי לבוא לפניו כי אם ראשון יכבס בגדיו וירחץ וינקה גופו מכל שמץ וכתם ונגע ומחלה ויהיה סר כל מראה שחור שיש בפניו ובגופו ולישב כמה ימים בצער וסיגוף עד שישוב אליו עורו כבשרו ויהיו בגדיו לבנים ונקיים לראות פני המלך ואח"כ בשובו לראותו אמר המלך הנה מפאת תואר פניך ורחיצת בגדך אתה ראוי לראות פני שנית אבל כך דרך המלך אשר יעמיד ארץ במשפט לענוש לעוברי מצותיו ומבלי שומעים בקול דבריו כי כך ראוי מפאת הדין והדת וכל אשר היה לו צער בארץ נכר לא היה לעונש רק למען ישוב מדרכו הרעה ולא יעשה כפי אשר זמם נעשה לו זאת למזכרת אבל לא לעונש וכן מה שהיה אח"כ לצער לנקות גופו ולטהר שמלותיו הוא רק כדי שיהיה ראוי להיות מרואי פני המלך אבל בשביל זה אינו בגדר עונש ואח"כ ידין המלך אותו כפי פקודתו ונימוס משפטו מבלי נשוא פנים כי אין רחמים בדין וכן הדבר באדם בשלשה זמני דינים הנ"ל כי הקב"ה שלח לאדם למטה לעשות עבודתו ופקודתו והוא הלך חשכים ואין נוגה בדרכים מקולקלים ויודע הדבר להקב"ה ויצו תחלה לשלוח עליו נגעים קטנים וזהו בראש השנה אשר יפקד איש איך לעשות בו ולהתרות בו שיניח מעשיו מקולקלים ואם מתחלה בבוא עליו יסורים מתחרט וישוב אל ה' ואח"כ ישכח במעט זמן וישוב לקלקולו עד שאחרון קשה מראשון ועבר עבירה ושנה הותר לו ואחר כך יוסיף ה' לדונו כפי צורך הזמן לשלוח עליו נגעים וכמה דברים המעוררים אותו משינתו האולת ואין זה בגדר עונש כמו שלא יתואר לעונש איש אשר יתעלף ויכו אותו על הלחי בכל כחם ויתנו ברזל ורסן לתוך פיו לפתחו בחוזק עד שלפעמים תפול שינו ויזוב דם כי אין זה לנקמה ועונש רק לעורר ולהשיב רוחו אל נדנה כן הדבר ביסורים ועונשים הבאים לאדם בחיים חיותו הם רק להקיץ אותו משינתו ולעורר רוח נשמתו וזהו הדין שנעשה בכל ראש השנה לאדם וכאשר ראה הקב"ה שבכל זה לא נעשה שליחותו והאדם הולך בדרך לא טוב רע לא ימאס ולא ישגיח בכל היסורים יצוה שישוב אל מקום אשר לוקח משם ויגוע וימות ובמותו נשמתו רוצה לשוב אל מקום פני מלך עליון ואי אפשר לשוב כי נשמתו ומלבושו כתונת עור שלו המה מלוכלכים ומטונפים קיא צואה בלי מקום ואז נגזר עליו כמה זמן יהיה בגיהנום של אש ושל שלג ושאר עונשים כדי לטהר צואתו פגמו וכתמו ויעבור ימי טהרת נגעו כדי שיהיה ראוי לבוא להיכל קדישא וכן כמה זמן יהיה טבול בנהר דינור גיהנום העליון וכל כיוצא בזה וגם זה אין בגדר עונש אף כי נשמתו סובלת צער גדול מ"מ הכל בגדר כיבוס ורחיצה במים חמים וצוננים כהנ"ל וזהו יום הדין לאחר מיתה ולעתיד לבא אז יהיה יום הדין גדול לומר אמת כבר רחצת וקדשת עצמך לעמוד בהיכל מלך אבל אין זה עונש כי עברת מצות ה' ולא כך ראוי מפאת דינו של עליון ואז נידון לעונשו כפי חטאו על שלא השגיח כלל בכל התראות ולא שם אל לבו להטות מדרך רע לטוב ואלו הן שלשה זמני דינים ודעו כי יום הדין הגדול נקרא יום דין אבל מה שאדם נידון בזה העולם בכל ראש השנה וכדומה מהימים נקרא יום תוכחה הוא רק להוכיח לאדם למען יתן אל לבו לשוב מדרכיו ולולי זה היה לאדם ביום הדין אמתלא כי שוגג הייתי נרדמתי בהבלי זמן ורוח ימי הבלי פיתיתני ואפת אבל מחמת יום התוכחה אי אפשר לטעון כי כבר עברו עליו פגעים רעים שהזהירו והתרו בו חדל לך והוא לא שמע ולא הטה אוזן וזהו אוי לנו מיום הדין ולמה הא יש לנו אמתלא כנ"ל ועל זה אמר אוי לנו מיום תוכחה כי על ידי כן נסתם טענתו כנ"ל רק הא גופיה יצר הרע מתעה לאדם בשני דרכים אחד אם יקרה לאיש פגעים רבים יתלה אותו בקרי מכות מדינה ופגעי זמנים בשינוי אויר וכדומה ובכל מה שיקרה לאדם יתלה בטבע אם יעני יאמר מחמת רעש מלחמה וכדומה דברים הכל תולה במקרה ובטבע ולא ישום אל לבו כי אלהים עשהו למען יחדל מדרכו הרעה אבל איש נבוב ילבב למאוד כי רואה אני כי לא היה כן מימים ימימה והטבע יתמיד ומה יום מיומים ויתן אל לבו לראות אימת קרה לו ובאיזה אופן ואז יכיר כי היום והענין גורם שהוא לעונש כי כך מדותיו של הקב"ה מכוונים לפי ענין החטא והכל מכוון מדה כנגד מדה בזמן בכונה מבעל החכמה אשרי איש שישכיל בזה וטוב לו וזה אמרם בלעם לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו כי בלעם תלה ג"כ הדבר במקרה שאתונו מיאנה ללכת כי לא ראה דבר לתלות במניעת הליכת האתון ואמרה לו אתונו לא היה לך לתלות במקרה כי ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ואיך יהיה במקרה והיה לך לשים על לב כי הלא דבר הוא ולא היה בלעם יודע להשיב וכן הדבר באדם ליתן אל לבו ההסכין להיות לי כה ואין זה מקרה והנה עוד יש ליצר הרע טענה אחת כשאדם עושה רע לחבירו כי יאמר לו בממ"נ אם נגזר על פלוני לבל יעני או לבל ילכד בפח הזה אלף כיוצא בך לא יוכלו לעשות לו רע והאמת עד לעצמו למאוד ואם נגזר עליו מקרה רע אם כן אין לך עונש כי גברא קטילא קטלת והרבה שלוחין למקום ואם אין הדבר ממך יהיה על ידי אחרים ומה לך לפחד מעונש אבל זהו פיתוי של שטות ולכך אמרו (שבת לב כ"ב קט סנהדרין ז) מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב כי רחמנא לבא בעי כי עכ"פ הוא צריך לעשות כמה דנפקד עליו מן הקב"ה ואם כוונתו לרוע יקבל ענשו דרך משל מלך שיש לו חולי ארסיי ונלאו רופאים לרפאותו ובא איש צורר ואויב למלך ולא ידע מחולי שלו ויתן למלך להשקות סם וארס נחש שרף להמיתו ובבא למלך בקרבו ויגרש הארס מקדם ויעל מורסא ובועה והיה לו לרפואה ויקם ויחי וכי יעלה על דעת שאין לאיש הלזה משפט מות אשר דימה בנפש מרי להמית המלך וכן הדבר באדם החוטא אף כי בלא"ה נגזר כן על חבירו מ"מ רעה תבוא לו על ענינו הרע ודבר זה נלמד מן אחי יוסף אשר נבהלו אחיו מפניו אף כי באמת היה ליוסף טובה גדולה כי נעשה למלך מושל ושליט בכל הארץ ובכל זאת היו אחיו בושים וממנו ילמד כל אדם וזה אמרם אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחה אנו על אחת כמה וכמה ולא יתפתה ביצרו כי הכל מה' כי מ"מ הוא מחויב לקבל ענשו החרוץ ומזה ילמד אדם ובפרט בימים אלו ימי דין חיוב על אדם לפשפש במעשיו ולשוב אל ה' כי לו הרחמים והסליחות כי ישוב ירחמנו וישליך במצולות ים חטאתינו ובא לציון גואל אמן: