והנה הא דיוסף לעשות צרכיו נכנס ודאי אין זה מחמת רוע לבב לחמדת יצר לרוע רק כדאמרינן (רש"י פ' וישב לא א וכן במדרש) שהוא טעה כי ראה באצטגנינות שתתדבק ביוסף וחשב שהיא היא ולא כן הוא כי רק זרעה כי אסנת נשאה ליוסף וא"כ זו כי שניהם התחכמו וראו על פי חכמת הכוכבים וגזרת המזלות וההולדות כי שניהם ידבקו ומאתם יצא זרע אמונים אשר יעשו חיל בישראל ולזאת התחכם יוסף והוא לעשות צרכיו כי חשבו שאין כאן ביטול כפי גזרת השמים ואין בזה דבר כוזב וא"כ ראוי איפוא להתדבק בה כפי הראוי לה מפאת התולדה ולהוליד זרע קודש:
יערות דבש חלק א · פרק ב׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yaarot Devash -- OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק א, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.