יערות דבש חלק א · פרק ב׳, י״ד

וכן מה ששינו אלהים ברא בראשית שלא יאמרו שתי רשויות הן הקשו התוס' (מגילה ט' ד"ה אלוקים ברא) הא כתבו בלשון יונית תחלה ותי' דיונים ידעו שלעולם יש להזכיר הבורא בתחלה ואם כן אילו כתבו בראשית קודם היו אומרים דב' רשויות הן ותיבה ראשונה בורא ואלהים הוי בורא שני עכ"ל ותמהו המפרשים דכי יאמרו תדע מהקושיא הא יהיה נכתב באר היטב בתחלת ברא אלהים שמים וארץ ואיך יוכיחו מכח קושיא דיש להזכיר שם בורא בתחלה דהוי תיבה ראשונה שם של בורא להכחיש העתקתן ועיין מ"ש המפרשים אבל באמת דברי התוספות נכונים כי יונים הם חכמי פילוסופים אריסטו וחביריו וכנודע והם אמרו שאין שם לבורא בשום תואר כי הוא נשגב מכל תוארים אבל שם הנאות לו לקרא אותו קדמון היותו עילה וסיבה ראשונה ולפ"ז אילו היו הם כותבים בתחלה ברא אלהים שמים וארץ היו אומרים כי בתחלה היא סבה ראשונה כי כך שמו הנאות לו היותו ראשון וקדמון לכל והוא ברא אלהים סיבה ועלול שניה ובזה היו מוצאים מקום לטעותם אילו פתחו בו בלשון יונית בתחלה או בראשון ברא ה' שמים שהיו אומרים בתחלה הוא שם הנכון לסבה ראשונה וזה כוונת התוס' יונים יודעים שלעולם יש להזכירו ולתארו בשם בתחלה כי זולתו אין לו שם כלל לדעתם ולכך כתבו אלהים ברא בתחלה וליכא למטעי דבתחלה הוא שם דהא אם הוא נברא מן אלהים אינו קדמון ואינו סיבה ראשונה ולא שייך לו שם בתחלה ודברים אלו אמתים ונכונים ולענ"ד כוונו עליהם התוס' ואם לאו מ"מ האמת עד לעצמו שכך הוא ועוד עלינו לבאר במה ששינו וכתבו באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס וטעם רש"י דחוק כי הלא יקראו על כל פנים בתורה שהרגו אנשי שכם ומה נפקא מיניה אם כתב כאן איש או שור אבל תדע כי כבר החלונו לעיל להבין למה חרדו כל כך בהעתקת התורה לתלמי ממה שהיתה התורה כתובה בע' לשון אבל הענין להבין למה יוכבד שהשלימה מנין הע' נולדה במצרים דוקא ובכל יוצאי חלציו של יעקב לא היתה נקבה רק יוכבד ודינה באמת היתה גבר שנתחלף ביוסף כנודע (ברכות ס) אבל דע כי ע' נפש הן נגד שבעים שרים שבמרכבה שהן ע' לשון של ע' אומות ונגדם הן שבעים נפש לבית יעקב ודע כי יש מלאכים דוכרים ויש מלאכים נוקבים עלמות תופפות כנודע ועיין ברית מנוחה שהאריך בזה וכל ע' שרים כולם דוכרין חוץ משרו של מצרים שהוא נקבה ולכך כתיב ביה ערות הארץ ומצרים מלא זימה וגם מלא כשפים כי זהו הכל בנוקבא כנודע כי מכשפה לא תחיה דרוב כשפים בנוקבא (זוה"ק בראשית קכ"ו) וזהו שאמרו במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תקס"ה) לסוסתי ברכבי פרעה שנדמה לפרעה השר כסוס א' נקבה כי שר שלו היה נקבה כי כך ענין שר שלו שהוא נקבה וקב"ה נלחם בים בשר שלו ולכך ראה כמין סוס נקבה נלחם וזה לסוסתי ברכבי פרעה ונגד שר הלזה היו ביוצאי חלציו של יעקב במנין ע' ג"כ נקבה והיא יוכבד ולכן ממנה יצא משה שנתגדל בבית פרעה שהוא שני לשר כמש"ל כי המלך מרכבה לשר הוא הכניע למצרים ושר שלהם בן יוכבד שהיה מול שר שלהם ולכך לידתה במצרים להכניע שר שלהם לכך כל גזירת פרעה היה על הזכרים והבת תחיון כי שר שלהם מגן בעד נקבות ולכך אמרו ג"כ במכת בכורות שאפי' נקבות נלקו היות השר נקרא בשם בכור נלקה והוא עיקרו נקבה וזהו כוונת הגמרא (ברכות לב) מבלתי יכולת למה יאמרו שתשש כחו כנקבה והיינו כנ"ל שיאמרו כמו ששר מצרים היה חזק ונחלש כחו כן שר ישראל מתחלה היה חזק ולבסוף נחלש וזהו כנקבה כמו שרו של מצרים ולכך נתחבטו למאוד למסור התורה למצרים להיות נקבה סטרא דמסאבא למאוד ערות ארץ ואיך ימסרו התורה להם וכשנכנסו ישראל לארץ אז היו מוכנעים המצרים ולא היה להם תקומה כלל ובגוים לא יתחשב אבל אח"כ בעו"ה בחטא שלמה חזר שרם הנוקבא למקומו בלקחו סוסים ולבסוף בת פרעה משם כאשר הארכתי במקום אחר בזה ובטעם ישיבת הרמב"ם והאר"י ז"ל קדושי ישראל במצרים והכתוב הזהיר לא תוסיף לשוב מצרימה ואין כאן מקומו וזהו שדייק רש"י במגילה תלמי מלך מצרים היה כי זהו משרש הצרה שהיה מלך מצרים ודע כי כנגד שר יון הוא קהת במנין ע' ולכן זרע קהת תמיד הכניעו למלכי יונים אלכסנדר מוקדון ראש למלכי יונים כשראה לשמעון צדיק כהן גדול זרע קהת כרע והשתחווה לפניו ואמר דמות דיוקנו מנצח לפני (יומא סט) וכן זרע חשמונאים כבשו ליונים וכל זמן משך מלכותם לא היתה להם תקומה וכן תדע כי י"ב שבטים כנגד י"ב חדשים ראובן נגד תשרי ולכך ראובן שהתחיל בתשובה כמבואר בגמ' תשרי הוא ירח התשובה ודרשו ה' בהמצאו שמעון כנגד חשוון ואפו עז ועברתו קשה בו החל המבול ולכך נקרא בול ובו אומרים בא"י בז' בו שאלת גשמים גבורת גשמים לוי כסליו ולכך נגמר המשכן מיוחד לעבודת כהנים ולוים בכסליו ובכסליו גברו חשמונאים ועשו חנוכה והדליקו הנרות כי חודש מיוחד לזרע לוי ובטבת יהודה ולכך כאשר חטא יהודה בא נבוכדנאצר לצור על העיר והכתוב צווח מחטאת יהודה שבט יששכר שהוא עץ חיים ולכך ר"ה לאילנות זבולון אדר ולכך שפע ימים ינקו וחלזון עסקו במזל דגים ולהיות כי זבולון היה תאומים כנ"ל לכך אדר כפול וגם באמת היה יוסף עם זבולון ולכך גם יוסף אחיזה שלו בדגים וידגו לרוב ויוסף בניסן ולכך עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' והוא המכניס ומוציא בנימין באייר ולכך החל שלמה לבנות הבית שהוא בחלקו של בנימין באייר דן בסיון והיותו מאסף לכל המחנות לכך ויחנו מול ההר כאיש אחד לקבל התורה (מכילתא יתרו פי"א) ובסיון נאמר משמים השמעת דין כי הוא דן דינא (פסחים ד) ולולי קבלת תורה היה נפק בערב שבועות טבוח דטבח לכולם (שבת קכט ע"ב) ולכך הוא נגד דן נפתלי נגד תמוז ולכך שלח משה בתמוז מרגלים אילה שלוחה גד הוא באב ואז גובר המזל על ישראל ונתנו למשיסה בעו"ה כמש"ל כאשר יגבר המזל וגד פירושו מזל כנודע (שבת סד ע"ב) אשר נגד אלול ולכך אמרה לאה כי אשרוני בנות כי בתולה מזלו וכבר נודע כי מזל יון הוא שור ולכך גזרו על ישראל כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל ולכך מפלת יונים התחילה בחשוון כמבואר ביוסף בן גוריון והגמר היה בכסליו כי שמעון ולוי עקרו שור וזה נגד שמעון ולוי ולכך נצחו כהנים כהנ"ל כי הם העוקרים שור ולכך מפחד המלך תלמי לא כתבו ברצונם עקרו שור דאם כן יהיה רצונם תמיד למרוד בהם ולעקרם וכתבו באפם ואין אדם נתפס על כעסו (ב"ב טז) וחמת המציק וברצונם עקרו אבוס דהוא חמור דכתיב (ישעי' א ג) וחמור אבוס בעליו וחמור אין ענין כלל ליונים בזאת תבינו ותדעו איך הכל תלוי בישראל ואיך יהיה איש ישראלי מכוין צעדיו ולכל פסיעה ופסיעה ועוקץ יש חשבון וברצונו לעשות רצון ה' מעמיד להררי עוז ובחרון אפו ללכת בתר תוהו והבל יהרסם ולא יבנם ואל יצר לנו תוקף הגלות כי זהו טובתינו כאשר ראיתי כמדומה בס' חן טוב ג"כ מזה בענין ברית בין הבתרים שנאמר (בראשית טו יב) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול ויהי השמש באה וכו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ויש להבין המשך הפסוק וענינו והוא כי מבואר במדרש (שמו"ר פנ"א ז) דקב"ה נתן לאברהם הברירה לבניו עבור פשעם אם לירש גיהנום או להיות בגלות והיה אברהם מסתפק איזה מהן לבחור ויעץ לו הקב"ה לבחור בגלות ויש להבין איך עלה ספק בלב אברהם שיבחר בשלות עוה"ז ולהנחיל לבניו גיהנום ח"ו הלא טוב רגע א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וכן להיפך ווי ווי אם ידעו אנשים מעונש המר בגיהנום היו מונחים על פניהם וצועקים ולא היו עוסקים כלל בחיי עולם הזה כי הלא אלפים פרסאות נחלי אש שנשמת אדם נטבעת בהן ואינה מאירה כמו אש שלנו רק בחושך גדול ועצום כמו חושך מצרים ר"ל ויתר עונשים אלפים רבבות משחיתים מחבלים ככל מיני חיות רעות שבעולם ונחשים שרפים זה מושך וזה נושך מבלי מושך חסד כי הכל מאלהי משפט במשפט ובדין ובגבול ומדה אוי כי אנחנו יושבים פה ואש מתלקחת אלינו ויש בידינו להציל ולכבות אש ואנו עצלים מבלי מכבה וזה גלויות שאנו סובלים הם לנו לתרופה ולמזור להנצל ממדורות אש אם מרגישים אנחנו בגלות ונוהגים עצמנו כגולים דווים וסחופים והורד עדינו מעלינו מבלי לילך בדרכי זרים ולבלי לשמוח בשמחה של מה בכך ומבלי להרים ראש בשרירות וכדומה כאילו מלכנו בציון והבית יושב על מכונו אז ודאי גלות מכפרת לרוב ומקילה מעלינו חמת ה' ואם כן איך עלה ספק בלב אברהם בזה אבל אברהם פחד לנפשו כאשרילכו ישראל בגולה עול הגלות וחמת המציק בשמדות בעו"ה יגבר עליהם וגם יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ואם כן יפרו ברית וחוק ויפרקו עול ח"ו ואם כן יהיו קרחים מכאן וקרחים מכאן ח"ו טוב להנחילם עוה"ז כי בלא"ה לא ימלטו ח"ו מגיהנום אבל ה' ידע כי ישראל קדושים ויסבלו עול גלות המר ולא יתנו בכל זה תיפלה לאלהים וילכו בתורתו ולכך יעץ לו כי יבחר בגלות והנה הרכוש הגדול שהבטיח הקב"ה שיהיה להם בצאתם מהגולה אין הכונה על הון וכסף חומרי כי במה נחשב זה לאדון הכל כי אם הכונה שיסגלו במצות ומעשים טובים שיסגלו לרוב בהרבות גרים וכדומה כמ"ש האר"י על וינצלו את מצרים וכו' שלקטו כל נצוצות קדושות שהיו במצרים לעצמם ולא נשאר בו דבר רק קיא צואה וזהו המשך של הפסוק כי בעוד אנו יושבים שלוים שהוא נדמה לזריחת השמש שהגיעה לבוא והנה תרדמה נופלת על אברם כי לא ידע איזה יבחר גלות שהיא שקיעת השמש או גיהנום ונטבע בעומק המחשבה שהיא תרדמה ואימה חשכה גדולה נופלת עליו כי פחד אם יבחר גלות אולי ח"ו יעברו עי"כ רצון השם ויהיו קרחים משני צדדים וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר יהיה זרעך וכו' אבל יצאו ברכוש גדול כי יסגלו תורה ומצות למאוד כהנ"ל כשמוע אברהם כן הסכים תיכף לגלות ולכך כתיב והנה השמש באה ואמר הכתוב שתועלת בביאת השמש שהיא קבלת הגלות והנה תנור עשן ולפיד אש שהוא הגיהנום עבר בין הגזרים וחלף ועבר ולא יהיה בחלק ישראל ולכן אחינו קבלו הגלות בתום לבב והוחילו לה' כי עוד ישוש לטוב אתנו אבל העיקר בקביעות וחיזוק התורה וכמדומה לי אתם כעין בצלאל שבנה משכן קודם לארון וכן אתה בונים בית הכנסת מהודר ומנדבים מנורות ונרות וארון ה' שהוא ת"ח מחשכי ואזלי עד שהוא באחורים בעו"ה לא כן עשה בצלאל שעשה שניהם כמו שיש להבין במה שנאמר לבצלאל בצל אל היית (ברכות נה) מה פתרונו אבל דע כי יש לכאורה קושיא במה שאמר בצלאל כלים שאני עושה היכן אכניסם דתינח אם כדבריו כן עשה שתיכף במעשה משכן הקימו והכניס הארון לתוכו אבל הלא לא היה כן כי כל המשכן ארון וכליו נגמרו בכסליו ולא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן שלאחריו בין כך ובין כך ע"כ היה עומד הכל באהלו של משה וא"כ הלא אין מקום לשאלת בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסם אבל צ"ל דבצלאל שאל מסדר עולם שבונים הבית ואחר כך כלים כלים שאני עושה היכן אכניסם אף כאן במשכן כיון שה' בחר לו לדירה יש לעשותו כסדר עולם אף שאינו כן פה וכו' כנ"ל אך יש מקום לומר אדרבה זיל לאידך גיסא דאין לעשותו כסדר העולם הבונים דירה לעצמם להוציא מלב טועים שלא יאמרו לדירה הוא צריך וכהנה היו הרבה דברים שלא יאמרו לאכילה ולאורה ח"ו צריך אמנם מבואר במדרש (ב"ר פ"ח ז) כשכתב משה נעשה אדם וכו' אמר משה רבש"ע מפני מה אתה נותן פתחון פה למינים א"ל הקב"ה כתוב וכל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך משה אזיל לשיטתו מבלי ליתן פתחון פה לטועים ולכך שינה הסדר של עולם הבונים דירה למו אבל בצלאל תפס דעת השם כי יש לעשות כסדר הדירה כדכתיב ועשו לי מקדש ומפרשינן לקבוע דירה בתחתונים ואי שהם יטעו כל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך אמר לו משה בצל אל היית דתפס דעת ה':