יערות דבש חלק א · פרק י״ז, י״ב

והנה אסתר ומרדכי כל מגמתם היתה בשביל ישראל כמ"ש (מג"א ז' ג) נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי והוא כמ"ש דוד (תהילים כז ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ויש להבין כפל הדברים מה שאלתי ומה אבקש אבל הענין מה שהוא רק לזמן מה ולא שייך בו נצחיות שייך לשון שאלה כדאמרינן בגמרא דשבת ריש פרק שואל (דף קמ"א) שאלה דלאו לזמן מרובה קרוי שאלה אבל מה שהוא לדבר תמידי שייך בקשה וזהו מאמר אחת שאלתי הוא לשון שאלה לזמן מה ממנה יסתעף שאותה אבקש לנצחי והוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי והוא שאלה לזמן מה אין בו נצחי כי מעט הם ימי אדם על פני האדמה אבל מזה תסתעף הבקשה שאזכה ע"י כן לחזות בנועם ה' וזה הוא נצחי וכן ענין אסתר שאמרה על נפשה שהוא רק שלא תמות עכשיו ועל כל פנים סופה למות רק שלא תמות מהר קודם זמן הוא רק שאלה לזמן אבל שלא יעשו כלייה ח"ו באומה ישראלית הוא נצחי כי דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וישראל אינם כלים לעולם ולכך אמרה עמי בבקשתי וכן הדבר אצלינו שראוי לראות הכל לא לטובתינו רק שיהיה לטובת ישראל וביחוד בעניני נצח כי מה אדם על הארץ ימיו חרוצים ושבעים שנה ימיו ולכך היה בין אגרות המן שנכתבו בי"ג בניסן ואגרות מרדכי להשיב אגרותיו בכ"ג בסיון שבעים יום כמ"ש במדרש (ירושלמי סוטה פ"א ה"ד) וכבר תמהו למה איחרו מרדכי ואסתר בהצלת ישראל לבטל דת של כליה משך זמן רב ומי יודע אם לעת כזאת ימצאו חן בעיני המלך והפכפך היה אבל אמרו (מגילה יד) גדולה הסרת טבעת וכו' כמש"ל כי בזה שהיו כל יום מעותדים למיתה היו שבים בכל לב ובכל יום היו נחשבים כמתים זה היה מכפר בעבור עונם וכבר נודע כי הקב"ה מצרף יום לשנה כדחזינן במדבר במדה רעה וכ"ש במדה טובה וכן אמר הקב"ה ליחזקאל (יחזקאל ד ו) שכב על צד ימינך וכו' ושא עון בית ישראל יום לשנה ומספר ימי איש שבעים שנה וביקש מרדכי שיהיו ישראל בתכלית התשובה ויהיו כל יום מוסרים נפשם להריגה היו השבעים יום שיחשב יום לשנה והרי מתוקן כל ימי שנותם ולכך איחר בין אגרת לאגרת שבעים ימים שהיא המכוון כמ"ש: