ומה שיש בו להמתיק הענין בנגלה הוא כך דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ה ע"ב) במה שהקשה הגמרא על האי קרא במסתרים תבכה נפשי וכו' ע"ש מחלק הגמרא בין בתי גוואי לבתי בראי אצל הקב"ה בבתי בראי לית עצבותא וחדוה במקומו אבל בבתי גוואי כתיב במסתרי' וכו' כי בכל צרותינו לו צר כביכול הרי כי התפלה ההולכת מלמטה למעלה עוברת דרך בתי בראי ומשם לבתי גוואי לגשת לפני ה' שומע תפלה ובבתי בראי שם שריה חדוה ולא עצבות כלל לבל יהיה מקום לסטרא אחרא להתדבק כמ"ש כי מקום עצבות הוא מקום לילית מרה שחורה ואין אור וא"כ העומד בעצבות א"א לתפלתו לעבור דרך בתי בראי ולבוא לבתי גוואי כי שם שכונה חדוה ולא עצבות ולכך אין תפלתו מקובלת אבל בעל תשובה הקב"ה לרוב רחמיו על כל מעשיו אשר חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח חותר חתירה לקבל תפלתו דרך בתי גוואי במסתרים מבלי לעבור דרך בתי בראי ושם מקובל העצבות כנ"ל וזהו הרצון מה שאמרו הקב"ה חותר חתירה לבעל תשובה לקבל תפלתו והיינו לבל ילך דרך המלך דרך בתי בראי לבתי גוואי אך בעל תשובה יש לו דרך אחר ותמיד תפלתו דרך חתירה לבתי גוואי בלתי בתי בראי ואז ה' מקבל תפלתו אף שהוא בדרך עצבות כי שם במסתרים ה' מתעצב עמו ובצרתו לו צר כמש"ל:
יערות דבש חלק א · פרק א׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yaarot Devash -- OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק א, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.