יערות דבש חלק א · פרק א׳, י״ז

ובברכת סלח לנו וכו' ישים ללבו להתחרט בכל לב על עונותיו ופשעיו ולהצדיק הדין לה' על כל אשר יסרהו ה' כי אין אדם שאין לו יסורין רק שאינו נותן על לבו שיסורים באים לעונש רק תולה הכל במקרה אבל באמת יש ליתן ללבו שהכל בשביל עונש חטאיו ולהצדיק הדין ולומר ואתה צדיק כי צדקה עשית אתי שיסרתני בזה העולם של שוא והבל עונש חמור הראוי לעוה"ב בבושת הנצחיי היש צדקה יותר מזה ויתחרט מאוד מאוד על חטאיו ולא באמירה בעלמא ובעו"ה כשאדם חוטא פעם אחת או פעמיים עדיין הוא בבחינת בן להקב"ה אבל כשהרבה לחטוא אילו היה בבחינת בן יהיה נדון כבן סורר ומורה שמתרין אותו א' או ב' פעמים ובפעם שלישית נסקל בב"ד ובחמלת ה' מוריד אותנו ממדרגת בן למדרגת עבד ועבד שאינו שומע בקול אדוניו אין לו חטא משפט מות כ"כ כי אם אוסרים אותו בשלשלאות של ברזל וכדומה מהצער וכן קרה לנו בעו"ה ונודע כי השב על דבר פעמיים ושלש יקרא פושע כמבואר בגמ' דביצה (דף טז ע"ב) בהאי סמיא דלא הניח ערובי תבשילין פעמיים ושלש דאמר לו פושע את וזהו כונת אמרינו סלח לנו אבינו כי חטאנו כי אז אנחנו עדיין בבחינת בן לאב ומחל לנו מלכנו כי פשענו כי אז אנו יורדים ממדרגת בן רק במדרגת עבד והוא מלכנו ואדונינו ולא אבינו ויש הפרש בין סליחה למחילה כי סליחה לגמרי אבל מחילה עדיין צריך יסורים ועל הרוב להתגלגל וזהו שרמזו חז"ל (יל"ש ח"ב רמז תל"א) גלגול מחילות והבן ולכך בברכה זו צריך להוריד כנחל דמעה לה' שירבה לסלוח וימרק עונות לא ע"י יסורים קשים כדי שלא יהיה בו ביטול תורה ותפלה: