יערות דבש חלק א · פרק א׳, ט״ז

וכשאומר ברכת השיבנו וכו' יתפלל מאוד שיאיר ה' עיניו בתשובה כאשר אמרנו אין בעפר משלו של יצה"ר רק בסיוע הקב"ה ומכ"ש בעל תשובה שכבר נשתקע ונפל בידו והרי הוא שבוי אצלו והקב"ה פודה שבוים וזהו שיתפלל על עצמו ועל כל ישראל שיתן ה' להם לב טהור ויתחדש בקרבו רוח נכון כאשר אמרנו כי הוא הפותח שער לדופקי בתשובה וכן דרכן של בעלי תשובה כשמתחילין להתחרט הקב"ה מוסיף עליהם רוח טהרה למאוד לחזור אדם נכרא כערכ שבת שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה כראשית וככר כתבתי כקונטרס שטרי המאוחרין על ענין האמור בכתובות מאי אלמנה יכן בכל המקומות בש"ס דשואל כהאי גוונא אע"ג דאין טעם לשמות כמכואך בהשבי בררתי נס"ד פירוש הגון המכריח לדרוש וכן הכא בסוטה דחקר ר' יוחנן למה נקרא שמו אדם אע"ג דאין טעם לשמות אמנם מדלא נקרא על שם הנפש הוכרח ר יוחנן לפרשו ע"ש אפר דם וכו' בתשובה בתשובה ואח"כ כביכול לנסותם הקב"ה מסתיר פניו מאתם ומושך ידו הפשוטה לקבלם אחור ולכך הרבה שנזורו אחור ושבים אל קיאם אבל בעל תשובה גמור צריך לפשפש ולרדוף אחר ה' בכל לבב ומבלי לזוז בכל אופן ואפי' אח"כ באים עליו יסורים ורוב פעמים בעלי תשובה עשירים ירדו מנכסיהם וכל זה לא ישוה לו וזהו מאמר שלמה בשיר השירים (ה ד) דודי שלח ידו מן החור כביכול ימינו פשוטה לקבל שבים דרך חור וחתירה שחתר תחת כסא הכבוד לקבל רשעים בתשובה זהו החור ועי"כ קודם היה שבוי ועבד לסטרא אחרא ועכשיו נעשה בן חורין ע"י חור הזה ששלח ה' ימינו ולמה היה זה כי מעי המו עלי כי לבו היה דוי ומתחרט על רחוקו מה' ומשתוקק לשוב אל ה' בכל לבב וקמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור כלומר שאוחז בתורה ובמעשים טובים ותפלה וצדקה כי זה ענין בעלי תשובה ופתחתי אני לדודי שפתח לבבו בפתח התשובה ודודי חמק ועבר כאשר אמרנו כי ה' מסתיר עצמו לנסותו וכו' ולכך בא לכלל יסורים כאמרו מצאוני השומרים הסובבים בעיר הם מארי דדינא הבאים לגבות חוב והמה גבאים המחזירים תדיר בכל יום כמבואר במשנה דאבות הכוני פצעוני כו' וזהו יסורים שסובל ובעל תשובה אמת מקבל הכל באהבה ומצדיק הדין על עצמו ולכך נאמר (שם פסוק ה') השבעתי אתכם וכו' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני כי מקבל הכל באהבה וחיבה לרוב אהבתו ולכן יתפלל בברכה זו שהקב"ה יושיט לו ימינו לקבלו בתשובה והוא שרביט הזהב אשר יושיט לו המלך וחי ואף שיחזיר הקב"ה ימינו לאחור כנ"ל יהיה עומד בתומתו לשוב וע"ז יהיה כונתו ולא לו לבדו כי אם לכל ישראל: