ויאמר בברוך וכו' האל הגדול הגבור וכו' וכאשר ישים ללבו גדולת הקדוש ברוך הוא וגבורותיו ונוראותיו והוא אשר בחר בנו לעבודתו וליראתו ותורתו והוא הינו בריה שפלה ונבזה תולעת ולא איש איך לא ישמח ויגיל מאוד וזהו השמחה אשר יש בהתחלת התפלה ובאמרו גומל חסדים טובים וזוכר חסדי אבות וכו' יש ליתן אל לבו כמה ראוי לבן אדם להיות חונן במעשיו וחסיד בדרכיו להדמות לקצת דקצת למדות הבורא ית' שמו לזכור לאדם טובתו שהטיב לו ואל יזכור לו שהרע לו כמדת הקב"ה זוכר מצות ומעשים טובים ומעביר ונושא עון וראוי לתפוס מדתו של אברהם אבינו שהטיב לכל ופרסם מדתו של הקב"ה וטובתו בעולם והכריז יחודו של מקום וקבע דת אמת בפי כל הבריות וכן ראוי לכל אדם ואיך יעיז איש לומר מגן אברהם והוא אינו שם על לב ללכת בעקבותיו לרחם כל נדח ולפקח בכל עסקי כושל ולקבל מה שיקרה לו מה' באהבה אף שצריך להיות נע ונד בארץ ויקרהו צרות רבות כמו שקרה לאברהם והיה עם כל זה תמים עם ה' באמת ולב תמים וזהו מה שיש לו לשום אל לב בברכה ראשונה:
יערות דבש חלק א · פרק א׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yaarot Devash -- OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יערות דבש חלק א, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.