ספר הישר · פרק ב׳, ל״ג

ואחרי אשר דיברנו על עניני האהבה והיראה שהם שערי עמודי העבודה, נזכיר ענין החכמה שהוא העמוד השלישי מעמודי העבודה. ונאמר, כי עמודי האהבה והיראה והחכמה הם שלושה כוחות משותפים ומתחברים זה בזה. ומשלשתן תקום העבודה השלימה, ולא מאחת מהן, ולא משתיהן, ואין בכל שתיהן אחת שתסתפק לעצמה שלא תצטרך לחברתה, אלא האהבה לבדה. כי אם תהיה עבודת האדם לבוראו מאהבה, אי אפשר שלא תהיה היראה נצמדת עמה, ואף על פי שלא יתכוין האוהב ליראת הבורא יתברך, אי אפשר שתהא אהבה בלי יראה. אבל יש לך לדעת, כי החכמה היא עמוד גדול לעבודה, וכאשר תתחבר החכמה עם האהבה, יושלם בהם כל חפץ ותושג כל תבונה, ומבלי חכמה אין האהבה שלימה, כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה, אף על פי שהוא אוהב לבוראו, לא ידע לעשות רצונו, ולא ידע דרכי השם, אלא יאסור המותר ויתיר האסור, ולא ידע ואשם, ותהיה אהבתו כענף בלא שורש וכבנין מאין יסוד, אבל אם היתה לו אהבה ויקנה חכמה, אז יכיר מקומות העבודה ומקום הראוי להוסיף ולגרוע ולידע סוד עבודת האל ואופניה ודרכיה, וכן כל מלאכה, אשר ירגיל בה האדם וידענה היטב, ואם יהיה כסיל לא יעשנה כמשפט, מפני שיזדמנו עתים אשר יתחדשו בעסקה ובמלאכה ההיא חידושים אשר לא למדם ולא ידעם בשעת לימודו, ואם יהיה חכם לא יזיק לו זה אחרי אשר למד העיקרים, כי מכח העיקרים יוציא שאר הענפים ויבין הענינים המתחדשים, ואם יהיה כסיל, לא ידע לסדר עניני המלאכה כשיבוא עליו שום חידוש. ועל כן נדע באמת, כי בשלושה אלה תהיה העבודה שלימה ונכונה, ואי אפשר שיתחברו האהבה והחכמה שלא תימצא היראה בתוכן ובכללן.