ספר הישר · פרק ב׳, ל״א

ואחרי אשר זכרתי עניני האהבה אזכיר כל עניני היראה. ונאמר, כי ההפרש אשר בין עבודת האהבה והיראה הוא גדול מאד, כי עבודת היראה תסור בסור היראה, ועבודת האהבה, אם תהיה לתקוה תסור בהשגת התקוה או באבוד התקוה, ואם איננה לתקוה ולא לתועלת תעמוד לנצח. כי הסיבה הגורמת לאהבת התקוה היא סיבה מקרית, ובסור הסיבה המקרית יסורו כל הדברים הנמשכים ממנה והבאים מכחה, אבל הסיבה, שהיא גורמת האהבה אשר איננה לתקוה, היא סיבה עקרית קיימת ולא תסור לנצח, ועל כן לא יסורו הדברים הבאים מכח האהבה הנמשכת.