ספר הישר · פרק י״ג, ה׳

וצריך להרגיל נפשו להיות תפילתו בכוונה גדולה, ואם לא יוכל לפנות לבו מן המחשבות, יבקש עצה, כגון שיחשוב בעת תפילתו, כי הבורא ניצב כנגדו ומביט מוצא שפתיו, כמו שנאמר (תהלים לג) ״ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ״. וכשיאמין אדם בזה הדבר, אז יחרד ויפנה לבבו. וצריך שיסגור עיניו בתפילתו, כי זה יעזור על הכוונה. ובכל עת יהיו בגדיו לבנים, ויתכוין להיות גופו טהור ונקי מכל טומאה, ואם יקרב לאשתו ויוכל לרחוץ ולטהר גופו בכל פעם, אז ישכיל לעשות, כי נקיות הגוף יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב. ויתכוין בתפילתו להיות מן הבאים ראשונה והיוצאים באחרונה, ותהיה תפילתו בנחת רוח ובלב נשבר. ואל יהיה כמו עגור המדבר ולא ידע מה אומר, רק צריך שישמור המלות היוצאות מפיו ויתכוין לבו לעניניהן. ואל תהיה תפילתו גוף בלא נפש, כי המלות הן כמו הגוף, והענינים אשר בהן הם הנפש, וכשלא ישית המתפלל לבו אליהם הן גוף בלי נפש, והנפש אשר באדם לא תקרב לבורא במלים ריקות כי אם במלים חזקות, וצריך שיהיה בתפילתו כמלאך מתעטף בציצית ובתפילין, וכשיראה ויכיר בעצמו כי הוא דומה למלאך, אז יבז בעיניו לשלוח יד בעבירות ובמעשים רעים.