ספר הישר · פרק י״ג, י״ד

ואם יתעסק בחכמות חיצוניות אשר מחייתו מהן, צריך לבקש עסק אחר שתהיה מחייתו ממנו, וישליך זה העסק אחרי גוו, כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת אשר ירויח בו, כי כל המשחיתים אמונתם, המאבדים תקותם מן העולם הבא הם אשר דבקו בחכמות החיצוניות ואשר התחברו ללומדיהן. ואם יחשב בנפשו כי הוא חסיד וכי לא יוכלו החכמות להשחית אמונתו, אין הדבר כאשר ידמה, אבל הוא מתרחק מעט מעט מן האמונה ואינו מרגיש, כאשר אמר המשורר, נחנו בעולם הזה ככוכבים, אשר חשבו חונים והם יסעו. ויחשוב כי הוא מחזיק בתומתו והוא לא ידע כי הוא רחוק ממנה מאד. ואם כי אין כוונתו כי אם לטוב לדעת ייחוד הבורא מדרך המופת, אין לו די בקבלה ובדברי רבותינו, זכרונם לברכה, והוא כמי שלא יסתפק בחלקו, וירצה לבקש גדולות ונפלאות ממנו ולהתחבר למלכים, ויהיה סיבה לאבד ממונו וגופו, ואם יימלט אחרי צער גדול ותלאות קשות אשר יעברו עליו, ואם היה מסתפק במה שחננו אלהיו, היה עומד במנוחה. ועל כן צריך האדם לרחוק מהן לגמרי, אלא אם יהיה לו מורה שיהיו בו שתי מידות: שיהיה בתכלית החסידות, ושיהיה בקי בחכמה ההיא כי במידת החסידות ישמור לתלמידו בכל עת מן הספקות הרעים, ובעבור שהוא בקי באותה החכמה יכיר מקום המכשולות, ויזהיר לתלמידו לבל יאמין בהן, ויביא לו ראיות על ביטולן, כמו שיעשה מורה הדור לתועים יזהירם וישמרם, ובזה יוכל האדם להימלט אחרי אשר נפשו משתוקקת לזאת החכמה.