וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ל ו) עקר תולדותיהם צדיקים, מעשים טובים, ודבריהם חיים וקימים, צדקו יחדו עם מאמרם ז"ל (אבות ד, יא), שהעושה מצוה אחת קנה לו סנגור אחד, שהוא מלאך הנברא מן המצוה, ויותר טוב להוליד מלאך מלהוליד בן בשר ודם המעתד לחטא, ויותר מועיל לנפשו המלאך שנעשה סנגורו, ממה שמועיל הבן בשר ודם, לכן, אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, וכאשר יראה כמה טורחים החשוכי בנים להעמיד תולדות, ישא ביום ההוא קל וחמר, כמה צריך לטרח להעמיד עקר התולדות שהם מעשים טובים, ומה יתן ומה יוסיף התולדות אם לא שחושב שעל ידם ימצא מרגוע לנפשו, והוא ספק ספקא בפרט בדורות הללו בני עליה הנם מועטים הגורמים עלוי לנשמת אביהם, הלואי שלא יגרמו צער להם. הנה כי כן, טוב לגבר שילך לפניו צדקו למליץ טוב בעדו, וכתיב (תהלים מט יט) ויודך כי תיטיב לך: תוספת
פלא יועץ · פרק שפ״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
