וכבר יש לנו כמה סימנים מבהקים לידע שעדין לא הטהרנו, שאלו היתה נפשנו מטהרה, לא היתה יוצאת תקלה מתחת ידינו ולא שום דבר שאינו מתקן, והיינו יכולים לכון דעתנו ליראה ולאהבה את השם יראה גדולה ואהבה עזה, ולכון בתפלות וברכות ומצות, ולא היו מערבבים אותנו מחשבות זרות והרהורים רעים על כרחנו שלא בטובתנו, והיינו יכולים לעבד את בוראנו עבודה שלמה, עבודה תמה, ביראה ואהבה ושמחה רבה כדת מה לעשות, והיינו מצטערים ומתעצבים בעדן עציבותא, כגון על חרבן בית המקדש ועל עוונותינו ומה שגרמנו בהם צער בנפש כמי שבנו יחידו מת מטל לפניו, והיתה נשמתנו עולה למעלה בכל לילה לחזות בנעם ה', וכזאת וכזאת טובה כפולה ומכפלת לצדיקים. לא כן עתה שנפשנו לא מטהרה, חסרנו כל טוב. וכבר כתב בספר החרדים פרוש הפסוק (משלי כז כא) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. שכמו שהזהב נבחן בתוך הכור אם הוא זהב טהור או מלא סיגים, כן האיש נבחן לפי מהללו, אם יוכל לכון בתפלתו לעבד את בוראו עבודה שלמה, עבודה תמה ביראה ואהבה ושמחה רבה, נכר שנפשו מטהרה, וההפך להפך:
פלא יועץ · פרק שפ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.