וכבר הזהירו בעלי המוסר באזהרה יתרה שלא לשורר לולד כשבוכה, בשירי נכרים ושירי עגבים, כי נפש הולד הוא חובל, אלא אם ירצה לשורר כדי לשתקו, ישורר לו שירי תורה. ורע עלי המנהג שיש באיזה מקומות, שכשאשה יולדת יום אחד באותו שבוע קוראים לנשי העיר לעשות בקור, והן משוררות שם שירי נכרים ושירי עגבים, וכן בליל שמירת הבן דהינו ליל המילה, במקום שישמע הולד קול תורה, שומע קול שירי נכרים ושירי עגבים, ודין גרמא כי הן בעוון, נמצאים הרבה בנים טפשים, בנים משחיתים, בנים לא אמון בם, כי בעוון חוללו, שומר נפשו ירחק מזה, ולא יניח לעשות זאת בתוך ביתו לעולם, כמו שכתבתי לעיל בערך שיר, וכל שכן בפני הילד הנולד:
פלא יועץ · פרק שע״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.