פלא יועץ · פרק שס״ה, ו׳

וצריכים המעבידים לרחם על העובדים ולא יעבידו בהם בפרך אלא בפה רך, ולא יכעסו עליהם ולא יחרפום ולא יגדפום, כי דיו שזכה להיות מעביד, ודין להם צרתם שהם עבדים לעבדים. ואף אם יעשו דבר שלא כהגן ינהגם וינהלם בלשון רכה, ולא ירעיבם ולא ייגעם יותר מדאי, ולא יעוררם באמצע שנתם וירחם עליהם כרחם אב על בנים, כי כלנו בני איש אחד נחנו, בני אברהם יצחק ויעקב. וכתיב (דברים טו טז) וטוב לו עמך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין טו א) עמך במאכל, עמך במשתה. ונהי דקרא אירי בעבד, ממנו נלמד גם כן לשכיר, שזהו דרך ישרה. ולפחות יתן לו לטעם מכל אשר יאכל ויקים בו, ואהבת לרעך כמוך. ובמדה שאדם מודד ומתנהג עם משרתו ואשתו ואנשי ביתו הסרים למשמעתו, כך מודדין לו מן השמים. ויחשב שיותר ויותר ממה שהם חיבים לו, הוא חיב לבוראו, ובזה יסיר כעסו ויתנהג עמהם במדת החסד ובמדת הרחמים כדי שירחמו עליו מן השמים. ויש בני אדם שמהך טעמא בוחרים להשתמש בגויים, כדי שיוכלו לרדות בהם בפרך, אבל לא זו דרך ישרה, כי מוטב לו לאדם שיטרח הרבה כדי שיתפרנסו ישראל מנכסיו ויהיו עניים בני ביתו, וצדקה תחשב לו בתתו מעותיו למי שעושה בהם נחת רוח ליוצרו, ולא למי שמכעיס בהם את בוראנו, שאפשר שילך ויקנה בהם תקרבת לעבודה זרה. וכבר כתוב בספרים, הגם בעוון זה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ואבד העשר בענין רע וזרעו מבקש לחם ואל יהי חונן ליתומיו, כמו שהוא לא רחם על העניים לקרב הנאתם. לכן במקום שיש ישראל שיוכל לשמשו לא יתן אדם מעותיו לעכו"ם, וכשיתן לישראל המשמשו, יתן בעין יפה בעבור תברכהו נפשו, וזוהי עקר צדקה בסתר כמו שכתבנו במקום אחר: