פלא יועץ · פרק שנ״ט, ז׳

וכשילך לבית המדרש תהיינה אזניו קשובות אל דברי הדרשה בחבה רבה, וכשישמע דבר חדש יכתבנו על לוח לבו, ויהיה לזכרון בין עיניו לשמר ולעשות ולקים, כי זה כל פרי השמיעה, לא כמו רבים מעמי הארץ שאפלו בשעה שכופין את יצרם והולכים לבית המדרש, אזנים להם ולא ישמעו, עד שאפלו אם תשאלם תכף מה חדוש היה בבית המדרש, לא ידעו. ויש שנותן לב לשמע וכששומע כמה דברים שהוא נכשל בהם, בשרו עליו יכאב ויצטער, אבל אחר כך נשכח מלוח לבו ועולם כמנהגו נוהג ומוסיף על חטאתו פשע, שעד עכשו בשוגג ועכשו במזיד. וכבר פרשו הקדמונים מאמר דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים לד יב) לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם. ולא אמר בואו בנים שמעו לי, לומר, ידעתי שבשעה שתבואו לבית המדרש תשמעו לי, אבל העקר תלוי שאחר שתלכו יהיו הדברים חקוקים בלבבכם ותשמעו לי לשמר ולעשות. ואם אמרו שסגלת שמיעת הדרשה לכלא פשע ולהתם חטאת, בודאי שזהו בעשותו הדבר כתקונו שתהיינה אזניו קשובות בחבה רבה דברי אלהי"ם חיים, כי פיו המדבר. וכמו שפרשו במסורה שיש שלשה ונשמע (שמות כח לה), ונשמע קולו בבאו אל הקדש. החכם לדרש, צריך שנעשה ונשמע (שמות יט ח), בחשב כי לא הוא המדבר, אלא ונשמע פתגם המלך (אסתר א כ) מלכו של עולם, וישמר מאד לעשות כל אשר ישמע, ויענה אמן יהא שמה רבא בכל כחו ובכל כונתו, אז, ונרצה לו לכפר עליו: