ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו של אדם אם יזכה שתהיה פטירתו וקבורתו בערב שבת אחר חצות ובארץ ישראל, שכתבו שנצול מדין חבוט הקבר. והכל לפי מעשיו של אדם, אך התפלה עושה פרות, כי אלהינו מרחם ושומע תפלות ותחנונים, ולכן על הכל ישפך שיחו. ועלוב הוא אדם שמנוחתו תלויה ברקבון גופו, ולכן תקות אנוש רמה, שיאכלנו יפה שעה אחת קדם, שכל זמן שגופו קים אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ולכן טוב לגבר שיקבר בארץ טובה שמכלה את הגוף מהרה, ושתהיה ארץ קשה ולא לחה, שאז מתעכב מלהרקב הגוף. ולכן יש שמצוים לתן תחת גופם ועל גבי גופם סיד כדי שיכלה הגוף מהרה. ויש שכתבו שזה אין נכון, שנראה כמתחכם על דיניו יתברך, ואין מידו מציל, ואם הוא חיב להתיסר, אין מעצור להשם ליסרו ביסורין יותר קשים ומרים. אבל בזהר הקדוש אמרו, שכל זמן שהגוף קים יש עליו קטרוג, וכשכלה הגוף בטל הקטרוג, וידוע שהקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא, אלא שהקטרוג מעכב. הנה כי כן מוכח דנכון לעשות כן (ואני מצוה להעשות כן בעצמי). והיותר טוב לעשות מעשים טובים ולהשמר מכל רע ולשוב בתשובה שלמה ולמשך ידו מאכילת בשר ושתית יין ושאר תענוגי והבלי העולם הזה, אולי יזכה לנצל מרמה ומחבוט הקבר ובשרו ישכן לבטח:
פלא יועץ · פרק שכ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פלא יועץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.