אורחות צדיקים · פרק כ״ח, ד׳

מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דָּרְתָא, וְתַרְעָא לְדַרְתָּא עָבֵיד. פֵּרוּשׁ ״דָּרְתָא״ - ״חָצֵר״, ״תַּרְעָא״ - ״שַׁעַר״. וּבָא רַבִּי יַנַּאי לוֹמַר: מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר, מָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁעַר בְּחִנָּם? כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא שַׁעַר לִכָּנֵס בָּהּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וַאֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן (יומא עב ב): בְּמָטוּתָא מִנַּיְכוּ, לָא תֵּירְתוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם - לִהְיוֹת יְגֵעִים וַעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תְּקַיְּמוּהָ, וְתִירְשׁוּ גֵּיהִנֹּם בְּמוֹתְכֶם; וּבְחַיֵּיכֶם לֹא נֶהֱנֵיתֶם מִזֶּה הָעוֹלָם מֵחֲמַת טֹרַח הַלִּמּוּד, וּבְמוֹתְכֶם תֹּאבְדוּ מֵעָלְמָא דְאָתֵי.