אורחות צדיקים · פרק כ״ח, ג׳

וְאָמַר רָבָא (שבת לא א): בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין, אוֹמְרִים לוֹ: ״נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר?״ וַאֲפִלּוּ הָכֵי: אִי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא אוֹצָרוֹ - אִין [כן], אִי לָא - לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״הַעֲלֵה לִי כֹּר חִטִּין לָעֲלִיָּה.״ הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ: ״עֵרַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטִין?״ אֲמַר לֵיהּ: ״לָאו.״ אֲמַר לֵיהּ: ״מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלִיתָ.״ וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא (שבת לא א-לא ב): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם - דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ. בְּהֵי עָיֵל? [באיזה יכנס?]