אורחות צדיקים · פרק כ״ד, י׳

אֲבָל הַצַּדִּיק אִם מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ אָדָם - לֹא יִתְגָּאֶה בָּזֶה, עֲבוּר שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם (נידה ל ב): אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה צַדִּיק - הֲוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וְאָמְרוּ (אבות דרבי נתן כט א): אִם יֵשׁ לְךָ רֵעִים, מִקְצָתָם מְשַׁבְּחִים אוֹתְךָ וּמִקְצָתָם מְיַסְּרִים וּמוֹכִיחִים אוֹתְךָ - אֱהֹב הַמּוֹכִיחִים וְלֹא אֶת הַמְשַׁבְּחִים; כִּי אֵלּוּ לְחַיֵּי עוֹלָם יְבִיאוּךָ, וְאֵלּוּ בְּרָעָתְךָ יִשְׂמְחוּ כִּי יְשַׁבְּחוּךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כו כח): ״וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה״ - הִמְשִׁיל פֶּה חָלָק לְדֶרֶךְ חֲלַקְלָקוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לה ה-ו): ״וּמַלְאָךְ יְיָ דּוֹחֶה, יְהִי דַּרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת״, כִּי יִדְחֶה הָאָדָם וְיִפּוֹל, שֶׁפֶּה חֵלֶק הוּא מָלֵא חֵטְא וְחָנֵף. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״ (שם יב ד). קִלֵּל פֶּה חָלָק בִּשְׁבִיל שֶׁמַּשְׁחִית רֵעֵהוּ, וְקִלֵּל לָשׁוֹן הַקָּשָׁה שֶׁהוּא הִפּוּךְ הֶחָלָק, וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע.