אורחות צדיקים · פרק כ״ג, ד׳

וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת יָשָׁר (קהלת ז כט), וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שבת נה א). וּכְתִיב: ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״ (תהלים קא ז). וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּשֶׁקֶר - אָז אֵין הַשֶּׁקֶר דָּבֵק לָאֱמֶת. וּכְשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת, כִּבְיָכוֹל מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֱמֶת בִּבְנֵי אָדָם - אָז מוֹדִים שֶׁעָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קמו ו): ״עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט...״. וּכְשֶׁיֵּשׁ בְּגִידָה וְשֶׁקֶר, כִּבְיָכוֹל אָז כְּמִי שֶׁאֵין מְכוֹן שִׁבְתּוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וּמִי שֶׁהוּא זוֹכֶה לְהִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֵיךְ הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִמְּקוֹר הָאֱמֶת - יַעֲשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו בֶּאֱמֶת, וְלֹא יַכְנִיס הַשֶּׁקֶר בִּמְקוֹם קְדֻשַּׁת הָאֱמֶת. וּלְכָךְ אָמַר הַפָּסוּק (תהלים קמה יח): ״קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֱמֶת - מִתְקָרֵב לְמִי שֶׁקּוֹרְאוֹ בֶּאֱמֶת. וְאֵיזֶה דָּבָר נִקְרָא ״קְרִיאַת אֱמֶת״? זֶהוּ הַמְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, וְשִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק לְהִדָּבֵק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְיָשִׂים מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחִשְׁקוֹ תָּמִיד. וְזֶה הָעִנְיָן יַשִּׂיג הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹדֵד בְּחֶדְרוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה יַרְבֶּה כָּל חָסִיד לְהִפָּרֵד וּלְהִתְבּוֹדֵד, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם רַק לְצֹרֶךְ גָּדוֹל. אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל בַּהֲנָעַת שְׂפָתָיו אֶל הַכֹּתֶל וּמְחַשֵּׁב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְיִקְרָא בִּלְשׁוֹנוֹ וְלִבּוֹ בְּעִנְיָן אַחֵר, אִם שֶׁיַּחְשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד אֵיךְ קוֹלוֹ עָרֵב כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם לְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁבַח - אָז אֵין עֲבוֹדָתוֹ אֱמֶת. וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (ירמיהו יב ב): ״קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם״.