אורחות צדיקים · פרק כ״ב, ב׳

הַשֶּׁקֶר. דַּע כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁקֹל הָאָדָם כֶּסֶף וְזָהָב בְּמֹאזְנַיִם, וּמַבְחִין בֵּין קַל לְכָבֵד - כָּךְ יִשְׁקֹל הָאָדָם הֶחָכָם בְּמֹאזְנַיִם לְהָבִין הַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין שֶׁקֶר לְשֶׁקֶר. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר עַל הָעֵץ שֶׁהוּא זָהָב - אוֹתוֹ שֶׁקֶר יָדוּעַ הוּא. הָאוֹמֵר עַל נְחֹשֶׁת קָלָל שֶׁהוּא זָהָב - אוֹתוֹ שֶׁקֶר צָרִיךְ הַבְחָנָה, כִּי יֵשׁ לִשְׁנֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד, וְיֵשׁ זַיְפָנִים הָעוֹשִׂים דְּמוּת הַנְּחֹשֶׁת כִּדְמוּת הַזָּהָב; וְאָז אֲפִלּוּ הַבְּקִיאִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהַבְחִין כִּי אִם בְּקֹשִׁי גָּדוֹל. כָּךְ עִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה: יֵשׁ מְפֻלְפָּל וְעוֹשֶׂה סְבָרוֹת לְקַיֵּם הַשֶּׁקֶר, עַד שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֱמֶת. אֲבָל הֶחָכָם מֵבִין כָּל אֶחָד לְהַבְדִּיל בֵּין הַשֶּׁקֶר וּבֵין הָאֱמֶת. וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל, שֶׁהַשֶּׁקֶר וְהָאֱמֶת תְּכוּפִים בְּלֵב אֶחָד. יֵשׁ אָדָם מְזֻיָּף, אֲפִלּוּ שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהַדָּבָר שֶׁקֶר - הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ רְאָיוֹת לִצְדָדִים לַשֶּׁקֶר, שֶׁדּוֹמֶה לִהְיוֹת אֱמֶת, שֶׁבְּוַדַּאי יִמָּשֵׁךְ אַחַר שִׁקְרוֹ. אֲבָל יֵשׁ אָדָם אֲמִתִּי, וְלֹא יַעֲשֶׂה שֶׁקֶר אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ סְבָרוֹת לוֹ לְשַׁקֵּר - אָז הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֶּׁקֶר. וְהֶחָכָם יַכְחִישׁ הַסְּבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר בְּחָכְמָתוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, שֶׁכָּל אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר סְבָרוֹתָיו וְאַחַר מִדּוֹתָיו: הֶעָצֵל יַעֲשֶׂה כָּל סְבָרוֹתָיו אַחַר הָעַצְלוּת, וְכֵן הַכַּעֲסָן אַחַר כַּעֲסוֹ, וְכֵן הַגֵּאֶה אַחַר גַּאֲוָתוֹ. וְכֵן כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְפִי הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא עֹשֶׂה: הַפַּזְרָן אַחַר הַפַּזְרָנוּת, הַצַּיְקָן אַחַר הַצַּיְקָנוּת, הָאוֹהֵב לְפִי אַהֲבָתוֹ, הַשּׂוֹנֵא לְפִי שִׂנְאָתוֹ. לְפִיכָךְ אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲמִתִּי - צָרִיךְ לְהָסִיר תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ כָּל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמְשְׁכֵהוּ הַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְפִי עִנְיָנָהּ. וְאָז יוּכַל לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת.