וְיֵשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי נְדִיבוּת: הָאֶחָד נָדִיב בְּמָמוֹן, הַשֵּׁנִי נְדִיב בְּגוּף, הַשְּׁלִישִׁי נְדִיב בְּחָכְמָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁלוֹשָׁה הָיוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ: שֶׁהָיָה נָדִיב בְּמָמוֹן, דִּכְתִיב (בראשית כא לג): ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״. נָדִיב בְּגוּפוֹ, שֶׁהִצִּיל לוֹט בֶּן אָחִיו וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ. נָדִיב בְּחָכְמָתוֹ, כִּי לִמֵּד לְכָל הָעָם הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עַד שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, דִּכְתִיב (שם יב ה): ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״.
אורחות צדיקים · פרק י״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורחות צדיקים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.