והנה לעניין סיבה ראשונה כבר ביארנו בריש פרק א' שמחויב האדם ללמוד תמיד בכל עת שהוא פנוי מעסקיו. ועיין באורח חיים סימן מ"ו דקיימא לן שם לעניין ברכת התורה דאינו מחויב לברך רק פעם אחת בבוקר ואפילו אם הולך לעסקיו כמה שעות אין צריך לחזור ולברך כשלומד בצהרים. ואינו דומה לתפילין דקיימא לן דאם רוצה ללבשם בצהרים צריך לחזור ולברך, משום דבודאי הווי היסח הדעת בינתיים. דכאן לעניין לימוד התורה אינו שייך היסח הדעת דכל שעתא ושעתא מכיוון שנפנה מעסקיו חיובו עליה. עיין שם. וממילא כשמפנה אז ליבו לבטלה הרי יש עליו עוון דביטול תורה. וידוע מה שאמרו חז"ל דכשם ששכר לימוד תורה גדול מכל המצוות, כך עונש ביטולה גדול מכל העוונות.
מאמר תורת הבית · פרק ד׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Piotrkow, 1907
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מאמר תורת הבית, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.