קב הישר · פרק ס״ו, ט״ו

עַל כֵּן לֹא יָקֵל הָאָדָם בְּעֵינָיו, וְיִזְכֹּר אֶת מַעֲמָדוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל, שֶׁהוּא הֶבֶל וָרִיק, וְהוּא לָהוּט אַחַר עֲסָקָיו וּמִחְיָתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיִּשְׁכַּח לְגַמְרֵי עֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ לִקְבֹּעַ לִלְמֹד שִׁעוּר אֶחָד בִּתְמִידוּת. וְאִם אֵין בִּיכָלְתּוֹ לִלְמֹד בְּעַצְמוֹ, אֲזַי יִקְבַּע לוֹ זְמַן שֶׁיִּשְׁמַע לְקוֹל הַמּוֹכִיחִים אוֹתוֹ, אוֹ יִשְׁמַע בְּאָזְנוֹ וְיִתְחָרֵט וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְיִזְכֹּר, שֶׁסּוֹף הָאָדָם הוּא לְמִיתָה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִפָּטֵר מֵהַדִּין הָעֶלְיוֹן זוּלַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת הַמְּגִנִּים עָלָיו. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יִתְבּוֹנֵן אָדָם תֵּכֶף בְּקוּמוֹ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשׁוֹ עַל חַטְּאוֹת נְעוּרָיו וּפְשָׁעָיו, וְיֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן לֵב. וְכָתְבוּ בַּעֲלֵי מוּסָר: כְּשֶׁהָאָדָם נֶאֱנָח עַל חֲטָאָיו, יֹאמַר אֶל לִבּוֹ: לִבִּי לִבִּי, אֲשֶׁר הוּא קָשֶׁה כְּאֶבֶן וּבִלְתִּי נָמֵס מֵרֹב מֶרְיְךָ הַקָּשֶׁה. בְּזָכְרְךָ, וְאַף אִם נַעֲשֵׂיתָ בִּשְׁבִיל הַחֲטָאִים וּפְשָׁעִים כְּבַרְזֶל וְכַאֲבָנִים, אַף עַל פִּי כֵן רָאוּי לְךָ לְהִפָּתַח מֵרֹב אַנְחוֹתַי, הַמְשַׁבֶּרֶת הָרֵי בַּרְזֶל וְהָרֵי אֲבָנִים. הַטּוֹב לְךָ לְהַמְתִּין עַד כִּי תִּפָּתַח לְךָ שׁוּחָה בְּמָקוֹם צַר וְאָפֵל בַּקֶּבֶר, כִּי אָז תּוֹלָע קָטָן יִפְתַּח מוֹרְשֵׁי לְבָבְךָ וְיִבְדֹּק הֵיטֵב כָּל חַדְרֵי לִבְּךָ, וִיחַפֵּשׂ מְזוֹנוֹ בְּכָל קִרְבֵי מֵעֶיךָ, וְיֵצֵא יָצוֹא וְיָשׁוּב כְּבַעַל הַבַּיִת בְּאַפַּדְנוֹ?! אָמְנָם יוֹתֵר טוֹב לְךָ לְהִפָּתַח עַתָּה אֶל גְּנּוּחִי וִילָלָה עַל חֲטָאַי וּפְשָׁעַי, אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי הָלַכְתִּי אַחַר תַּאֲוַת לִבִּי, וּמָה אֶעֱשֶׂה לְיוֹם הַפְּקֻדָּה כִּי יְבֻקַּשׁ חֶשְׁבּוֹנִי?! וּמָה אָשִׁיב עַל עֲווֹנִי?!