קב הישר · פרק נ״א, ד׳

עוֹד דַּע, כִּי הַיִּסוּרִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם - אִם הוּא מְקַבֵּל עָלָיו בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה - אֲזַי אוֹתָן יִסּוּרִין מְזַכִּין וּמְטַהֲרִים וּמְקַדְּשִׁים אֶת הַגּוּף מְאֹד. וְהָעִנְיָן מְבֹאָר בַּזֹּהַר, פָּרָשַׁת לֵךְ לְךָ, כִּי נִשְׁמַת הָאָדָם נִמְשֶׁלֶת לְנֵר, וְטֶבַע הַנֵּר - כְּשֶׁאֵינוֹ מֵאִיר, אֲזַי מְנַעְנְעִין אוֹתוֹ קְצָת - וְיִתְלַהֵב יוֹתֵר וּמֵאִיר כָּרָאוּי, וְזֶה דַּוְקָא בְּנֵר יָפֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵר גָּרוּעַ. אַדְּרַבָּה: בְּנַעְנוּעוֹ אוֹתוֹ, יִכְבֶּה הַנֵּר. וּכְמוֹ כֵן אָדָם, בִּהְיוֹתוֹ חוֹטֵא - הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מְאִירָה בְּתוֹךְ גּוּפוֹ כָּרָאוּי, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ עָלָיו יִסּוּרִים, הַמְנַעְנְעִים אוֹתוֹ וּמְזַעְזְעִים אוֹתוֹ; וְכַאֲשֶׁר יְקַבֵּל בְּאַהֲבָה - אֲזַי חוֹתֶרֶת הַנְּשָׁמָה לִהְיוֹת מְאִירָה יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה; וְאִם אֵינוֹ מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה - אֲזַי אֵינוֹ זוֹכֶה לְהָאִיר כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיִסּוּרִין מַרְעִין לוֹ, וְהַדִּין מִתְעוֹרֵר עָלָיו עַד יְרִידָתוֹ לְשׁוּחָה עֲמֻקָּה שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְהַיָּרֵא דְּבַר ה', יִבְחַר בַּחַיִּים וְטוֹב לוֹ.