קב הישר · פרק מ״ט, ג׳

וּבֵאֵר הַזֹּהַר, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַוַּרְדָּא (שֶׁקּוֹרִין בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז 'רוּזִין') הִיא אֲדֻמָּה, וּכְשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָהּ בָּאֵשׁ - נַעֲשֵׂית לְבָנָה, וְהִיא סִימָן שֶׁהָאֹדֶם הוֹפֵךְ לְלָבָן, כְּמוֹ כֵן הַקָּרְבָּן הוּא חֵלֶב וְדָם - אֹדֶם וְלָבָן. וְהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה הוּא חִוֵּר - לְרַמֵּז שֶׁהַחֵטְא, שֶׁהוּא אֹדֶם, נֶהְפַּך לְלָבָן. וּכְמוֹ כֵן הַתַּעֲנִית, שֶׁאָדָם מַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּבְכָל תַּעֲנִית יֵשׁ בְּהַגוּף חִמּוּם, שֶׁמּוֹרֶה שֶׁהָאֹדֶם נֶהְפַּך לְלָבָן עַל יְדֵי הַחִמּוּם, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כַּד הֲוֵינָא יָתֵיב בְּתַעֲנִית, הֲוֵי מַצְלֵי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁהִקְרַבְתִּי חֶלְבִּי וְדָמִי, וְגוּפִי הוּא נִדְלָק מֵחֲמִימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִפִּי בְּשָׁעָה זוֹ, כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ, כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ - וְתִרְצֵנִי!