קב הישר · פרק מ״ט, ב׳

וְהִנֵּה בֵּאוּר הָעִנְיָן לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, נִקְרֵאת 'עוֹלָם קָטָן' - אֵין קִיּוּם שֶׁלָּהּ כִּי אִם מֵהָרֵיחַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵיזֶהוּ דָּבָר, שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה? זֶה הָרֵיחַ. כֵּן הָעוֹלָם הַגָּדוֹל הַתַּחְתּוֹן וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן - קִיּוּמָן עַל הָרֵיחַ, דְּהַיְנוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת, וְהָיוּ מְכַוְּנִים בִּשְׁעַת הַקְרָבָה כָּל הַיִּחוּדִים, הַשַּׁיָּכִין אֶל הַקָּרְבָּנוֹת וּבַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִפָּסוּק: אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה' - וְהָיָה מְעוֹרֵר רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְנִתְיַחֲדוּ הָעוֹלָמוֹת בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא וּבְחִבּוּרָא חֲדָא. וְזֶהוּ מוֹרֶה תֵּבַת קָרְבָּן - לְשׁוֹן קֵרוּב. וְעַכְשָׁו הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן עַל יְדֵי הֶבֶל פִּיו, וְכֵן הַתּוֹרָה הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה - כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה. וְכֵן הֶבֶל פִּיו שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל בִּשְׁעַת הַתַּעֲנִית, הוּא דּוֹמֶה לְרֵיחַ הַקָּרְבָּנוֹת.