קב הישר · פרק ל״ט, י״א

וּגְזֵרוֹת דִּינָא לֹא נָח וְלֹא שָׁקַט עַד דְּעָבִיד דִּילֵיהּ, שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מֵהַגּוּף. וְאָז כְּתִיב: וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה, שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְאָז הַכְּרוּזִים נִכְרָזִים לִפְנֵי מִטָּתוֹ כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. אִי אִיהוּ זַכָּאָה - מַכְרִיזִין עָלָיו: הָבוּ יְקָר לִדְיוּקְנָא דְּמַלְכָּא! יָבוֹא שָׁלוֹם וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח, ח): וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ - פֵּרוּשׁ: לִפְנֵי הַמִּטָּה. וְאִם הוּא חַס וְשָׁלוֹם מְטֻנָּף בַּחֲטָאִים, מַכְרִיזִין עָלָיו: וַי לִפְלוֹנִי הַדֵּין, טָב דְּלָא יִתְבְּרֵי! כְּדֵין מַה כְּתִיב בֵּיהּ? וַיְטִילוּהוּ אֶל הַיָּם, וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ - כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַדָּג דְּבָלַע לֵיהּ לְיוֹנָה דָּא אִיהוּ קִבְרָא, וּשְׁלשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהוּא בְּקֶבֶר, נִתְבַּקְעִים הַבְּנֵי מֵעַיִם, וּלְבָתַר שְׁלשָׁה יָמִים הַהוּא טִנּוּפָא אִתְהַפַּךְ עַל אַנְפּוֹי, וְאָמַר לוֹ: טֹל מַה דִּיהַבְתָּ לִי אָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ, וְלֹא יְהָבִית לְמִסְכְּנָא, וְכָל יוֹמְךָ הֲוֵי כְּחַגִּין וּכְמוֹעֲדִין, וּמִסְכֵּנֵי הֲוֵי רְעֵבִין, וְלֹא אָכְלוּ בַּהֲדָךְ, טֹל מַה דִּיהַבְתָּ בִּי. הַדָּא הוּא דִּכְתִיב (מַלְאָכִי ב, ג): "וְזֵרִיתִי פַּר עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ'".