קב הישר · פרק ל״ד, א׳

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַבֵּית דִּין מְחֻיָּבִים לְנַדּוֹת לְמִי שֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם: הָרִאשׁוֹן - מִי שֶׁמְּדַבֵּר נִבּוּל פֶּה, חַס וְשָׁלוֹם. הַשֵּׁנִי - מִי שֶׁאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמוֹצִיא שְׁפִיכוּת זֶרַע לְבַטָּלָה. הַשְּׁלִישִׁי - הַמֵּקֵּל בְּמִצְווֹת דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, אוֹ הַמְזַלְזֵל בְּדִינֵי מֻקְצֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּאִסּוּרֵי דְּרַבָּנָן. הָרְבִיעִי - הַמְזַלְזֵל בִּכְבוֹד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הֵן בְּפָנָיו וְהֵן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. הַחֲמִישִׁי - הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם עַל יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר דִּבְרֵי גִּדּוּפִים עַל כְּלַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הַשִּׁשִּׁי - מִי שֶׁהוּא אַלָּם וְסַרְבָן, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְצַיֵּת דִּין, וּמְיַגֵּעַ אֶת בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁמֻּכְרָח לִהְיוֹת בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, אוֹ שֶׁגּוֹרֵם לְהוֹצִיא לוֹ מָמוֹן רַב בְּהוֹצָאַת הַמִּשְׁפָּחָה. הַשְּׁבִיעִי - הָאוֹמֵר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בִּמְרוּצָה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא מִפִּיו הַתֵּבוֹת בִּשְׁלֵמוּת בְּשָׂפָה בְּרוּרָה מִן "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד תְּפִלַּת "יִשְׁתַּבַּח". הַשְּׁמִינִי - הַמַּלְעִיג עַל אָדָם כָּשֵׁר וְיָשָׁר. הַתְּשִׁיעִי - הַמְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם אִשָּׁה שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיָהּ, וְהוּא יָכוֹל לְקַצֵּר אֶת דְּבָרָיו, וּמְכַוֵּן לְמַלְּאוֹת תַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרָע. הָעֲשִׂירִי - הַמַּחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת וּמַחֲנִיף לָרָשָׁע, וּמִתּוֹךְ חֲנִיפוּתוֹ מַחֲזִיק מַעֲשָׂיו שֶׁל הָרָשָׁע, שֶׁהוּא מִתְגַבֵּר וְהוֹלֵךְ.